בניגוד להמולת המלחמות וסערות הטבע המאיימות להחריב את העולם, ניצבת תמונה פסטורלית של שלווה, ביטחון והשגחה אלוהית. במרכז ניצב מקור מים חיים המביא ברכה, שמחה וחיים למקום משכנו של ה'.
המילה פְּלָגָיו מכוונת לאמות מים, תעלות, יובלים או זרמים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. רוב הפרשנים מסכימים כי עִיר אֱלֹהִים וכן קְדֹשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן הם כינויים לירושלים, המקום המקודש שבו שוכן ה' [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, מאירי]. עם זאת, יש המדגישים כי מילים אלו מצביעות גם על ההקבלה בין ירושלים של מטה לירושלים של מעלה [אלשיך].
באשר למהותו של אותו נָהָר, קיימות במקורות מספר גישות המשלימות זו את זו. הגישה המרכזית רואה בנהר דימוי ציורי לשפע של חסד והצלה. בשעה שבה אומות העולם סוערות ורועשות כגלי הים, עם ישראל אינו ירא, אלא מוגן ושמח תחת השגחת ה' [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מאירי]. יותר מכך, אותם מים גועשים שאיימו להחריב את ההרים בפסוק הקודם, משנים את טבעם כשהם מגיעים לירושלים. ה' הופך את סכנת השיטפון למקור של ברכה המרווה את שדות העיר ומשמח את יושביה, וזאת בזכות קדושת המקום והנוכחות האלוהית בתוכו [מלבי"ם].
לצד הפירוש המטפורי, ישנם פרשנים המזהים את הנהר עם מקורות מים ספציפיים. יש שפירשו כי הכוונה היא למעיין הגיחון שבירושלים [אבן עזרא], ויש שקשרו זאת למימי נהר הירדן, שנעמדו כנד והעידו על רצון ה' לשכון בישראל [אלשיך]. במבט אל העבר, הנהר מקושר אל הנהר המקורי שיצא מגן עדן [רש"י], ואילו במבט אל העתיד, מדובר בנהר הנבואי שעתיד לצאת מבית המקדש באחרית הימים, אשר מימיו ישמחו את יושבי העיר [מצודת דוד].