הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמזמור זה עוסק בימות המשיח ובעתיד המקווה [רד"ק, אבן עזרא, מלבי"ם, מאירי]. על פי תפיסה זו, המזמור מתאר את התקופה שלאחר מלחמות גוג ומגוג, כאשר הארץ תשקוט, וכל העמים שייוותרו יכירו במלכות ה', יבואו לחסות תחת כנפיו ויבקשו את פניו בציון.
בפתיחת הפסוק, המילה למנצח מתייחסת לאדם העומד בראש המקהלה או מופקד על הנגנים [ביאור שטיינזלץ].
למרות ההסכמה הרחבה על כך שהמזמור מכוון לעתיד, ישנן מסורות שונות לגבי זמן אמירתו והרקע ההיסטורי שלו [אבן עזרא]. גישה אחת טוענת כי המזמור נאמר בבבל. גישה אחרת מייחסת את המזמור לימי דוד המלך, בעת העלאת ארון הברית, ומביאה כראיה את הפסוק שיופיע בהמשך המזמור: "עלה אלהים בתרועה". עם זאת, גישה זו שנויה במחלוקת; יש שדוחים אותה בטענה שהמילים "יבחר לנו את נחלתנו" (שמופיעות בהמשך) מעידות על כך שהמזמור חובר לפני שנבחר מקום המקדש. מנגד, התומכים בגישה זו משיבים כי המילים אכן רומזות להר המוריה, שבאותה עת טרם ידעו היכן בדיוק הוא נמצא ולכן נאמרו בלשון עתיד.