הבטחה אלוהית לשיבת עם ישראל אל נחלתו ההיסטורית ולחידוש המרכז הרוחני שלו עומדת בבסיס משמעותו של פסוק זה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים יִבְחַר־לָנוּ אֶת־נַחֲלָתֵנוּ מבטאות את החזרת עם ישראל אל ארצו, כדי שישוב לשבת בה כבימי קדם. שיבה זו מיוחסת לזמן החזרה מגלות בבל או לימות המשיח [אבן עזרא]. לאחר חזרה זו, ה' יתעלה לקול תרועת שופר ושירת הודיה על הקורבנות [רש"י].
הפרשנים נחלקו בזיהוי המדויק של הנחלה ושל גְּאוֹן יַעֲקֹב. המילה גְּאוֹן מתפרשת מלשון גאווה, גדולה ורוממות [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. יש הסבורים כי הביטוי מתייחס לארץ ישראל כולה, שהיא הארץ הנבחרת ומהווה מקור תפארתם של ישראל על פני שאר האומות [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, פרשנים אחרים ממקדים את ההבטחה בירושלים ובבית המקדש בפרט, המקום שממנו תצא הנהגת המלוכה והדת [מאירי, מצודת דוד, מלבי"ם].
ההתייחסות הספציפית ליעקב אבינו אינה מקרית. בחירת המקום קשורה להתגלות השכינה הראשונה ליעקב במראה הסולם, שם חזה את המקדש העתידי שייבנה בהר [מלבי"ם]. גישה היסטורית־רוחנית מציעה כי בעוד שהבית הראשון והשני (המיוחסים לזכותם של אברהם ויצחק) נחרבו, הבית השלישי ייבנה בזכותו של יעקב. בית זה, שהוא המכונה גאון יעקב, יהיה מבנה נצחי שישפיע שפע ושלום גם על אומות העולם, אשר ישבו בשלווה במקומותיהם [אלשיך].
סיומו של הפסוק, אֲשֶׁר־אָהֵב סֶלָה, מתייחס לאהבתו של ה' לירושלים ולשערי ציון [רד"ק, מאירי]. המילה סֶלָה מתבארת כסימן מוזיקלי, כהסכמה שמשמעותה אכן, או במשמעות של נצחיות ולעולם [ביאור שטיינזלץ]. לאור הפירוש של נצחיות, הפסוק מדגיש כי אהבת ה' למקום זה ולבית המקדש היא קבועה וקיימת לעד [מצודת דוד, אלשיך].