הכרזת מלכותו של ה' חורגת מגבולות עם ישראל ומתפשטת על פני העולם כולו, עובדה הדורשת ביטוי של שבח מיוחד ומושכל. הקביעה כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ באה בהמשך לאמור קודם לכן על ה' כמלכנו הפרטי, כדי להדגיש את שלטונו האוניברסלי [אבן עזרא]. עם זאת, גם בתוך ההכרה בשלטונו הכללי של ה' על כלל העמים, מובלעת ההבנה כי הארץ כולה נבראה בשביל עם ישראל [אלשיך].
הקריאה זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל מתפרשת על ידי המפרשים במספר דרכים, המתחלקות לשתי גישות מרכזיות: התייחסות לאופי השירה או התייחסות לאדם השר.
מצד אחד, המילה מַשְׂכִּיל מתארת את השיר עצמו. על פי גישה זו, מדובר בזמר שחובר בתבונה ובהשכל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. אין זו קריאה לשירת שמחה המונית ופשוטה, אלא לשירה עמוקה שמעוררת את הלב ונוטעת תבונה ומשמעות בשומעיה [מאירי, ביאור שטיינזלץ]. יש הסבורים כי המילה מציינת שם של סוג שיר מסוים [ביאור שטיינזלץ], או אפילו שמו של כלי נגינה ספציפי שבאמצעותו יש לזמר [אלשיך].
מנגד, יש המפרשים כי המילה מַשְׂכִּיל אינה מתארת את השיר, אלא מתייחסת לאדם המבצע אותו. לפי הבנה זו, הפסוק פונה לכל אדם חכם ונבון באשר הוא, וקורא לו להשתמש בשכלו כדי לזמר ולהלל את ה' [אבן עזרא, מאירי].