תהלים, פרק נ״ג, פסוק ה׳

הרשעים הכופרים, המכונים פֹּעֲלֵי אָוֶן, מתעלמים מנוכחות ה' ומשמידים את העם בקלות ובטבעיות כשם שאדם אוכל את מזונו, ולכן נאמר עליהם אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם. במקביל למעשיהם ההרסניים הם מתכחשים לבורא ואֱלֹהִים לֹא קָרָאוּ, אך עליהם להבין כי יכולתם לפגוע בישראל נובעת רק מכך שהעם עצמו התרחק מה' ולא התפלל אליו. על אותם רשעים לדעת כי התנהגות זו תוביל אותם באחרית הימים לפחד נורא, קל וחומר כאשר מפרשים את המילים אָכְלוּ לֶחֶם אֱלֹהִים לֹא קָרָאוּ כתיאור חטאם הקל של ישראל שאכלו ללא ברכה, מה שמעיד על עונשם החמור של הגויים. פרשנות נוספת קושרת את הפסוק למגילת אסתר ומסבירה כי הֲלֹא פירושו "אם לא", כלומר אילולא הזמינה אסתר את המן ואחשוורוש למשתה, העם היה נשאר באדישותו ולא זועק אל ה' לישועה.