אויביו של דוד מקיפים אותו מכל עבר, עוקבים אחר כל תנועה שלו וממתינים לשעת כושר כדי ללכוד אותו. על פי המסורת, מצב זה מתאר את רשעי ישראל שרדפו אחריו ואילצו אותו לברוח אל אכיש מלך גת, שם נאלץ להעמיד פני משוגע כדי להינצל [רש"י, אלשיך, מלבי"ם].
הפרשנים מציעים מספר כיוונים להבנת המילה יָגוּרוּ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מבטאת התאספות וקיבוץ של קבוצות אנשים. [אבן עזרא] מוסיף כי התאספות זו נועדה ליצור גדוד גדול שיקיף אותו וימנע ממנו להימלט. מנגד, [רש"י] מפרש את המילה מלשון מגורים ולינה, דהיינו שהאויבים לנים וממתינים במקומות המסתור במסלול שבו הוא צפוי לעבור. פירוש נוסף של [המלבי"ם] קושר את המילה ללשון פחד, שכן האויבים חששו שמא דוד אינו באמת חסר דעת, אלא רק מעמיד פנים.
לגבי המילה יִצְפּוֹנוּ, קיימת הסכמה כי הכוונה היא להסתתרות ומארב במקומות סתר. [רד"ק] מוצא משמעות מעניינת באופן שבו המילה כתובה ונקראת: בעוד שהקריאה היא "יצפונו" – כלומר האויבים בעצמם מסתתרים, המילה כתובה כ"יצפינו" – לרמז שהם גם מטמינים ומחביאים אנשים אחרים שיארבו יחד עמם.
מתוך מקומות המסתור, הֵמָּה עֲקֵבַי יִשְׁמֹרוּ. רוב הפרשנים מבארים שהאויבים מרגלים אחר פסיעותיו, בוחנים את מסלול הליכתו ושומרים שלא יברח. בהקשר להעמדת פני המשוגע של דוד, [אלשיך] ו[מלבי"ם] מוסיפים נדבך פסיכולוגי: האויבים עוקבים אחר צעדיו כדי לבחון האם הוא הולך בדרך מכוונת ומסודרת כפי שעושה אדם שפוי, או שמא הוא נע ונד בחוסר מטרה כמשוגע. הם ממתינים לרגע שבו יפלוט דבר חכמה או יצעד בביטחון, וכך תתגלה ערמתו.
מטרת המעקב ההדוק מוסברת במילים כַּאֲשֶׁר קִוּוּ נַפְשִׁי. הפירוש המקובל הוא שהם מקווים ומצפים למצוא הזדמנות ללכוד אותו ולקחת את חייו. [רש"י] מפרש זאת כהמתנה דרוכה בדרך הספציפית שבה הם משערים ומקווים שהוא יעבור. [אלשיך] מציע דימוי ציורי למצב זה: כשם שאנשים עומדים סביב אדם גוסס וממתינים ליציאת נשמתו מבלי להסיר ממנו את מבטם אפילו לרגע, כך האויבים אורבים לדוד ולא מרפים ממנו, בציפייה מתמדת לתפוס את נפשו.