קרה לכם פעם שהייתם ממש עצובים, אולי אפילו בכיתם, והרגשתם שאף אחד לא שם לב? דוד המלך מתאר אדם שנמצא בצרה, בורח ונודד ממקום למקום. אבל גם ברגעים הקשים האלה, יש לאותו אדם ביטחון מלא בה', והוא יודע ששום דבר לא נעלם מעיניו.
דוד משתמש במילה נֹדִי כדי לתאר את הנדודים והבריחה שלו, ואומר לה' סָפַרְתָּה, כדי להראות שה' סופר, יודע ובודק כל תחנה במסע הקשה הזה ולא מתעלם מכלום. אחר כך, דוד מבקש בקשה ציורית ומיוחדת: שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ. המילה בְנֹאדֶךָ מתארת כלי ששומרים בו נוזלים. דוד מבקש מה' שיאסוף את הדמעות שלו לתוך כלי, ממש כמו שאוספים מים, כדי שאף טיפה לא תלך לאיבוד. אגב, אפשר לראות כאן משחק מילים יפה בין המילים "נודי" ל"בנאדך".
בסוף, הוא מבקש שהדמעות ייכנסו גם בְּסִפְרָתֶךָ, כלומר ייכתבו בתוך החשבון וספר הזיכרונות של ה'. למה כל כך חשוב לשמור ולכתוב את הדמעות? כי הדמעות של אדם שמתנהג בדרך טובה הן יקרות וחשובות מאוד. כשה' אוסף וזוכר אותן, אנחנו יכולים להיות בטוחים שביום מן הימים הוא יעשה צדק, יתקן את המצב וישמור לנו את השכר על כל מה שעברנו.