הכרת הטוב כלפי ה' פורצת גבולות ארציים ומקיפה את הבריאה כולה. המשורר מצהיר כי החסד והאמת שה' עשה עמו הם עצומים, וממלאים את כל המציאות מן הארץ ועַד־שָׁמַיִם – עד התכלית המקסימלית האפשרית [ביאור שטיינזלץ, מאירי]. בשל גודלם ועוצמתם של מעשים אלו, מן הראוי לפרסם אותם ולהודות עליהם [רד"ק, מצודת דוד]. התגלות זו של חסד אלוהי אינה מקרית, אלא מגיעה כתגובה ישירה לאויבים שחירפו ורדפו את המשורר [אבן עזרא].
הפרשנים עומדים על ההבדל בין מידותיו של ה' המוזכרות בפסוק: החַסְדֶּךָ והאֲמִתֶּךָ (האמת של ה', שהיא קיום הבטחותיו [ביאור שטיינזלץ]). אלו הן שתי הנהגות אלוהיות שונות הפועלות ביקום, וקיימת הקבלה בינן לבין המושגים שָׁמַיִם ושְׁחָקִים [מלבי"ם]. ה"שמים" מייצגים את מערכת הטבע וגרמי השמים דרכם ה' מנהיג את העולם התחתון בחסד. לעומת זאת, ה"שחקים" מסמלים רובד עליון יותר, עולם המלאכים, שבו פועלת מידת האמת והצדק [אלשיך]. ה' משגיח על העולם גם דרך סיבות טבעיות המגיעות מהשמים, וגם דרך ניסים גמורים המשדדים את מערכות הטבע ומקורם בשחקים [מלבי"ם].
עיון מעמיק חושף מתח בין פסוק זה, האומר שחסד ה' מגיע עַד־שָׁמַיִם, לבין פסוק דומה בספר תהלים האומר שחסדו גדול "מעל שמים". ההסבר התלמודי לכך הוא שחסד ה' מגיע "עד" השמים עבור אלו המקיימים את התורה והמצוות שלא לשמן, אך מתעלה "מעל" השמים עבור העושים לשמה [מנחת שי]. זווית נוספת ליישוב הפער מצביעה על כך שבעוד שלגובה השמים הפיזיים יש גבול וחקר, לחסדו של ה' אין כל גבול, ולכן מיד בפסוק הבא המשורר ממשיך ומבקש שה' יתרומם על השמים [אבן עזרא].