מתוך מצוקתו העמוקה ורדיפת אויביו, דוד פונה אל ה' מתוך הכרה בשלמות הנהגתו, החל מראשית הסיבות ועד להשלמתן הסופית.
בקריאתו אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיון, דוד פונה אל ה' היושב בשמים, שידו על העליונה והוא מסוגל להצילו מיד המלך הרודף אחריו [רד"ק, מצודת דוד]. בחירת התואר עֶלְיון אינה מקרית, שכן היא עומדת בניגוד מוחלט למצבו הפיזי של דוד, הנמצא באותה עת בתחתית ובמעמקי המערה [אבן עזרא]. במבט פילוסופי יותר, התואר מצביע על ה' כראשית כל הסיבות והמקור לכל דבר בעולם [מלבי"ם]. גישה ייחודית מפרשת קריאה זו כבקשה רחמנית של דוד כלפי שאול הרודף אותו; השם אלהים מייצג את מידת הדין, ודוד מבקש שמידת הדין תהיה עֶלְיון – כלומר תסתלק ותעלה למעלה, כדי שה' לא יעניש את שאול על רדיפתו [אלשיך].
החלק השני של הפסוק, לָאֵל גּומֵר עָלָי, מתמקד בבקשה להשלמת הישועה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה גּומֵר משמעותה השלמה וסיום. דוד מבקש מה' שישלים את החסד שהחל לעשות עמו, ויביא לידי גמר את הבטחתו להעניק לו את המלוכה [רד"ק, מצודת דוד, מאירי]. מכיוון שדוד מצא במערה רק מחסה זמני, הוא מביע תקווה שה' יגמור את תהליך ההצלה ויעניק לו פתרון שלם, ויש המפרשים את המילה גּומֵר גם במשמעות של "גומל", דהיינו שה' גומל עליו חסד [ביאור שטיינזלץ].
בהמשך לתפיסה שה' הוא עֶלְיון וראשית הסיבות, המילה גּומֵר משלימה את התמונה ומצביעה על כך שה' הוא גם התכלית, סוף המעשה והסיבה האחרונה של כל הדברים [מלבי"ם]. מנגד, בהמשך לבקשתו של דוד על שאול, השם אל מציין את מידת החסד. דוד מתפלל שמידת החסד היא זו שתגמור ותשלים את הדבר, כך שה' יציל אותו מבלי ששאול ייהרג, ובכך ישלים ה' את החסד שדוד עצמו התחיל בו כאשר נמנע מלהרוג את שאול בתוך המערה [אלשיך].