קריאה נרגשת בוקעת ממעמקי הלילה, שבה המשורר מנער מעליו את תרדמת החושך והקשיים, ומתכונן לשיר שיר הלל והודיה לה׳. קריאה זו משלבת התעוררות פנימית של הנפש, התעוררות חיצונית של כלי הנגינה, ושליטה סמלית של האדם על הזמן עצמו.
תחילה פונה המשורר אל עצמו בקריאה עוּרָה כְבוֹדִי. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה "כבודי" מכוונת לנשמת האדם, שהיא הכבוד וההדר של הגוף הפיזי [רד"ק, מצודת ציון, מצודת דוד, המאירי, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש שפירשו קריאה זו באופן אישי יותר כלפי מעמדו של דוד המלך, המצהיר כי בניגוד לשאר המלכים הרגילים לישון שעות ארוכות אל תוך הבוקר, הוא שומר על כבודו וקם מוקדם [רש"י]. מנגד, יש המעלים את המושג לרמה אלוהית ומסבירים כי "כבודי" מתייחס לשכינה עצמה [אלשיך], או לחלופין, לכבודו האישי של דוד שהיה מושפל עד עפר בתקופת רדיפתו, וכעת מתעורר לחיים [מלבי"ם].
לאחר התעוררות הנפש, פונה המשורר אל כלי הנגינה: עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר. ברמה הפשוטה, זוהי קריאה לכלים להצטרף לזמירות ולשירי התודה לה׳ עם בוקר [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. אולם, מסורת עמוקה מתארת כאן התרחשויות פלאיות: כינור היה תלוי מעל מיטתו של דוד לכיוון צפון, ובחצות הלילה הייתה רוח צפונית מנשבת בו והוא היה מנגן מאליו. נגינה זו הייתה מעוררת את דוד משנתו לעסוק בתורה [רש"י]. התעוררות פלאית זו אינה רק השכמה פיזית, אלא אמצעי להשרות על דוד שמחה ורוח הקודש [אלשיך, המאירי]. ברמה הרגשית, הכלים, שהיו דוממים ומושתקים בעת הצרות, מתעוררים כעת מחדש להנעים זמירות [מלבי"ם].
בסיום הפסוק מופיעה ההכרזה אָעִירָה שָּׁחַר. בעוד שיש מי שמפרש זאת כפועל עומד שמשמעותו פשוט לקום בזמן עלות השחר [אבן עזרא], רוב הפרשנים מצביעים על פעולה אקטיבית ועוצמתית של דוד. על פי המסורת, דוד מצהיר: שאר המלכים השחר מעורר אותם, אך אני מעורר את השחר [רש"י, המאירי]. הוא מקדים את אור היום ומתחיל בשירתו ובעבודתו עוד בטרם האיר הבוקר [ביאור שטיינזלץ, אלשיך]. השכמה זו לא נועדה רק לשירה ולתורה, אלא גם להנהגת העם, שכן בשעות אלו היה דוד פונה לעסוק בצרכי הציבור יחד עם הסנהדרין, האורים והתומים ושרי הצבא [תורה תמימה]. ברובד נוסף, התעוררות השחר מסמלת את זריחת שמש ההצלחה והישועה, המגרשת את חשיכת הייסורים והרדיפות שחווה דוד מידי שאול [מלבי"ם].