המזמור נחתם במעין פזמון חוזר שהופיע כבר קודם לכן בפרק [ביאור שטיינזלץ]. חזרה זו על הפסוק נועדה לחזק ולהעצים את התחינה והבקשה של המשורר [רד"ק].
בעקבות התשועה הגדולה, הבקשה רומה מבטאת את התקווה שתפארתו של ה' תתרומם מעל השמים, וכבודו ייראה בגלוי על פני כל הארץ [מצודת דוד]. לצד זאת, החזרה על הפסוק מדגישה אמת אמונית עמוקה: גם כאשר ה' מרומם על שמים, שכינתו נמצאת בעולם התחתון, וכבודו מתפשט ומשגיח באופן תמידי על כל הארץ [אלשיך].
מבחינה לשונית, קיים הבדל דק בין שתי ההופעות של הפסוק במזמור: בעוד שבפעם הראשונה נכתב "השמים" בתוספת ה"א הידיעה, בפסוק חותם זה מופיעה המילה שמים ללא האות ה"א [מנחת שי].