תהלים, פרק נ״ח, פסוק ב׳

קרה לכם פעם שהוכחתם לכולם שאתם לא אשמים, אבל האנשים מסביב פשוט עמדו בשקט ולא אמרו מילה כדי להגן עליכם? זה בדיוק מה שקרה לדוד. הוא נכנס בסתר למחנה של המלך שאול, לקח את החנית וצפחת המים שלו, אבל בחר לא לפגוע בו. כך דוד הוכיח לכולם שהוא לא מנסה לעשות שום דבר רע למלך. למרות זאת, אבנר והאנשים של שאול פשוט שתקו ולא ניסו לעצור את הרדיפה אחריו. דוד פונה אליהם ושואל אותם הַאֻמְנָם, כלומר, האם באמת ככה ראוי להתנהג? הוא משתמש במילה אֵלֶם כדי לשאול אותם האם הם הפכו לאילמים. הרי עכשיו, כשכולם ראו שדוד יכול היה לפגוע בשאול ולא עשה זאת, הם היו צריכים להשמיע קול ולהגיד למלך שהוא רודף אחרי דוד בחינם. בסוף, דוד אומר להם צֶדֶק תְּדַבֵּר֑וּן מֵישָׁרִ֥ים תִּ֝שְׁפְּט֗וּ בְּנֵ֣י אָדָֽם. הוא אומר את זה כדי להראות להם עד כמה ההתנהגות שלהם לא אמיתית. כלפי חוץ הם מדברים מילים יפות על צדק ומשפט ישר, אבל בפועל, המעשים שלהם שקריים ולא צודקים.