קרה לכם פעם שראיתם מישהו עושה מעשה לא הוגן, אבל הוא ניסה לשכנע את כולם שהוא בעצם צודק ופועל בדיוק לפי הכללים? דוד המלך מדבר על אנשים, ובמיוחד על מנהיגים ושופטים, שעושים מעשים רעים בכוונה תחילה. הכל מתחיל אצלם עמוק בתוך הלב, במחשבות סתר. המילה עוֹלֹת פירושה מעשים של חוסר צדק ורמאות. למרות שהלב הוא המקום שבו אנחנו רק חושבים, המילה תִּפְעָלוּן מלמדת אותנו שכאשר אדם מתכנן שוב ושוב לעשות משהו רע, ה׳ מחשיב לו את זה כאילו הוא ממש פעל ועשה זאת. אפילו אם הם רק שותקים ולא מגנים על חפים מפשע כשעושים להם עוול, זה נחשב להם למעשה רע.
בהמשך, המחשבות הופכות למעשים גלויים. המילים חֲמַס יְדֵיכֶם מתארות אלימות, עיוות של הצדק ושופטים שלוקחים שוחד. אבל במקום להתחרט, הם משתמשים בתחכום. המילה תְּפַלֵּסוּן מגיעה מהמילה פלס, שזה מאזניים של משקל שנועדו לבדוק דברים ביושר ובדיוק. האנשים האלה מציגים את המעשים הלא הוגנים שלהם כאילו הם נשקלו במאזניים של צדק. הם ממציאים תירוצים חזקים ומכריזים שהם פועלים רק לפי החוק והאמת, וכל זה כדי לעוור את העיניים של כולם וכדי לא להרגיש אשמים בעצמם.