תהלים, פרק נ״ח, פסוק י׳

Psalms 58:10Sefaria

בְּטֶ֤רֶם ׀ יָבִ֣ינוּ סִּירֹתֵכֶ֣ם אָטָ֑ד כְּמוֹ־חַ֥י כְּמוֹ־חָ֝ר֗וֹן יִשְׂעָרֶֽנּוּ׃

תיאור ציורי ורב עוצמה של חורבן פתאומי ומוחלט, המכה ברשעים עוד בטרם יספיקו תוכניותיהם להבשיל או כוחם להתעצם. הכתוב משתמש בדימויים מחיי היום יום כדי להמחיש את מהירות הענישה האלוהית ואת עוצמתה.

הגישה המרכזית בקרב הפרשנים רואה בפסוק דימוי מעולם הצומח. המילה סִּירֹתֵכֶ֣ם מתפרשת כקוצים רכים וצעירים או ענפי קוצים, ואילו האָטָ֑ד הוא שיח קוצני שלם, קשה ובוגר, או גזע האילן [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפועל יָבִ֣ינוּ מוסבר כאן במשמעות של הבשלה והתקשות [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. לפי קו מחשבה זה, המסר הוא שטרם יספיקו הקוצים הצעירים לגדול ולהפוך לאטדים קשים – כלומר, עוד בטרם יגדלו בני הרשעים ויספיקו להרשיע כאבותיהם [רש"י, מצודת דוד] – ה' יעקור אותם ממקומם. הפורענות תכה בהם כְּמוֹ־חַ֥י, בעודם ירוקים, רעננים ומלאי חיות [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].

לעומת זאת, קבוצת פרשנים אחרת מציגה דימוי מעולם הבישול [רד"ק, מלבי"ם, מאירי]. לפי גישה זו, סִּירֹתֵכֶ֣ם הם סירי בישול, והאָטָ֑ד הוא אש הקוצים הבוערת תחתיהם. במקרה זה, המילה יָבִ֣ינוּ מייחסת בהשאלה תבונה ותחושה לדומם: בטרם יספיק הסיר להרגיש את חום האש שמתחתיו [מלבי"ם, מאירי]. במצב זה, הבשר שבתוך הסיר נחשב עדיין כְּמוֹ־חַ֥י, כלומר בשר חי שטרם התבשל [רד"ק, מלבי"ם]. הנמשל הוא מיתה ואובדן הבאים על הרשעים בפתאומיות גמורה, בעודם בשיא בריאותם ושלוותם, בטרם יספיקו אפילו להרגיש את תחילת מפלתם [רד"ק, מאירי]. המלבי"ם מוסיף ניגוד חריף לדימוי זה: למרות שהרשעים נדמים כבשר חי שלא התבשל, הפורענות תשליך אותם כְּמוֹ־חָ֝ר֗וֹן – מלשון אש וחררה, כדבר חרוך ושרוף לחלוטין.

אופן ההשמדה מתואר במילה יִשְׂעָרֶֽנּוּ, שאותה מפרשים רוב הפרשנים כלשון סערה (כאילו נכתבה באות סמך), שתפזר ותכלה את הרשעים במהירות ללא שארית [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד, מאירי, מצודת ציון]. עוצמת הסערה מתוארת בצירוף כְּמוֹ־חַ֥י כְּמוֹ־חָ֝ר֗וֹן – ה' יסער ויעקור את הרשעים ממקומם בגבורה ובכוח של אדם בריא, הפועל מתוך חרון אף וכעס עצום [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד].

זווית שונה לחלוטין מציע האלשיך, הקושר את הפסוק לאירוע ההיסטורי שבו דוד כרת את כנף מעילו של שאול במערה. לפי פירושו, דוד מוכיח את אנשי שאול ומסביר להם שקוץ אינו חותך בגד באופן חלק כמו שאדם חי עושה בתער, אלא קורע אותו בחרון ובצורה גסה ולא שווה. באותו אופן, כך מזהיר דוד, ה' ישבור ויסער את הרשעים בכוח רב ובחרון אף.

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ט׳
פסוק י״א

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.