מפלתם של הרשעים ואובדן כוחם מתוארים באמצעות דימויים ציוריים של חומרים מתפרקים וכלי נשק שבורים. תהליך התפוררותם מוצג ככזה המתרחש מאליו או כתוצאה מהשגחת ה׳, עד שלא נותר מיכולתם להזיק דבר.
המילה יִמָּאֲסוּ זוכה לשני כיווני פירוש עיקריים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאות אל"ף מחליפה אות כפולה, ולמעשה משמעות המילה היא "יִמַּסּוּ", כלומר הרשעים יותכו, יתמוססו ויתבטלו. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון מיאוס: הרשעים יהיו נמאסים בעיני עצמם מרוב דאגה [רש"י], או שיבינו כי ה׳ מאס בהם, מה שיוביל לנטישת תומכיהם [אלשיך].
תהליך זה נמשל לביטוי כְמוֹ מַיִם יִתְהַלְּכוּ לָמוֹ. רוב הפרשנים מסבירים זאת כמים הנשפכים, מתפזרים לכל עבר והולכים לאיבוד. כשם שהמים ניתקים לטיפות נפרדות, כך יתפזר קבוצם של הרשעים עד שלא ימצאו עוד [אבן עזרא, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. גישה אחרת רואה במים דימוי לדמעות הפחד שיזלגו על ברכיהם של הרשעים [רש"י], או לריפיון ידיהם כתוצאה מנטישת אנשיהם [אלשיך].
בהמשך מתואר מצב שבו יִדְרֹךְ חִצָּו (מילה הנכתבת במסורת הקריאה חצו אך נקראת חציו [מנחת שי]). כאן נחלקים הפרשנים בשאלה מי הוא הדורך את הקשת. גישה אחת גורסת כי ה׳ הוא זה שדורך את חציו ומכוון אותם אל מול הרשעים כדי להכריתם במהירות [רש"י, מצודת דוד]. הגישה השנייה סבורה כי הרשע הוא זה שדורך את קשתו במטרה להרע. לפי פירוש זה, החצים משמשים כדימוי למילים הרעות ולדיבורם הפוגעני של הרשעים, ואילו הקשת היא פיהם [רד"ק, מאירי].
סופם של הרשעים או של כלי נשקם מסוכם במילה יִתְמֹלָלוּ, שמשמעותה כריתה, התייבשות, שחיקה והתרסקות. לפי הגישה שה׳ הוא היורה, הרשעים עצמם הם אלו שייכרתו ויישברו [רש"י, מצודת דוד]. אולם, לפי הגישה שהרשע הוא היורה, הרי שחציו שלו הם אלו שיישחקו. גם אם הרשע ינסה לפגוע, חציו יתפוררו בדרכם, ראשיהם החדים ייקטפו, והם ייפלו מידיו רפויים וחסרי תועלת, כך שלא יוכלו לגרום כל נזק [אלשיך, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].