כוחן ההרסני של מילים רעות ושנאת חינם נמשל לטבעו הקטלני והאכזר של נחש ארסי, המייצג רוע שאינו ניתן לפיוס או להיגיון.
חֲמַת פירושה ארס או סם מוות [אבן עזרא, מצודת ציון], ומבחינה דקדוקית המילה מופיעה בסמיכות למרות שאין אחריה מילה נוספת [אבן עזרא, מאירי]. חֲמַת־לָמוֹ כִּדְמוּת חֲמַת־נָחָשׁ ממחיש כי הרשעים אוצרים בתוכם ארס קטלני. בכעסם, הם מטילים ארס מילולי מפיהם ומפניהם במטרה להרוג ולהזיק לבריות, ממש כנחש [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. יש המבארים כי ארס זה נובע מאותה זוהמה קדמונית שהטיל הנחש בחוה על ידי שקרים ופיתוי, ולכן הרשעים דבקים בכזב ובלשון הרע [אלשיך]. בדומה לנחש, שאינו מכיש להנאתו אלא מתוך איבה ופחד שהאדם יפגע בו, כך גם בעלי לשון הרע תוקפים ומכפישים מתוך פחד וחשש שהצד השני ירע להם [מלבי"ם].
אולם, בניגוד לנחשים רגילים שניתן להרגיע ולעצור בעזרת לחש של מומחים, הרשעים נמשלים לפֶתֶן – מין של נחש ארסי, רע ומסוכן במיוחד [מצודת ציון, מאירי, שטיינזלץ]. כְּמוֹ־פֶתֶן חֵרֵשׁ יַאְטֵם אׇזְנֽוֹ מתאר כיצד הפתן עושה עצמו כחירש ויַאְטֵם (סותם) את אוזניו כדי לא לשמוע את הלחש שאמור למנוע ממנו להזיק [רד"ק, אבן עזרא, מצודת ציון]. הדרך שבה הוא עושה זאת היא פלאית: כשהנחש מזדקן, הוא נעשה חירש באוזן אחת, ואת אוזנו השנייה הוא אוטם ודוחק בעפר כדי להימנע לחלוטין משמיעת ההשבעה [רש"י].
הפרשנים מסכימים כי זהו תיאור מליצי למצבם המוסרי של הרשעים. עוצמת רעתם כה גדולה, עד ששום מוסר או תוכחה לא יועילו להם, שכן הם בוחרים לאטום את אוזניהם ולהתעלם [מצודת דוד]. אפילו הנחש הקדמוני היה יכול לקבל לחש ולא להזיק, אך רשעים אלו גרועים ממנו [אלשיך]. גם כאשר מנסים "ללחוש" להם דברי הרגעה ולהוכיח להם שאין כוונה לפגוע בהם, כפי שניסה דוד להוכיח לשאול כשכרת את כנף מעילו ולא פגע בו, הם מסרבים להקשיב, אוטמים את אוזניהם ודבקים באיבתם [מלבי"ם].