תהלים, פרק נ״ט, פסוק י״ג

הדיבור הרע אינו נמוג באוויר אלא מביא למפלתם של הרשעים, כך שכל חַטַּאת־פִּימוֹ וכל דְּבַר־שְׂפָתֵימוֹ משמשים כעונש מדויק מידי ה', כתפילה להכשלתם, או לווידוי עתידי שבו יכירו באשמתם. מתוך יהירות שניזונה מהמחשבה שאין משגיח, הרשעים ייפלו ברשת של עצמם וְיִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם ואף יטענו בווידוי שחטאו רק בשגגה, אם כי יש הסבורים שדווקא העניים והנרדפים הם אלו שנלכדים תחת גאווה זו. לבסוף וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ, כאשר הבריות יספרו לאחרים על קללות הרשעים ושקריהם, או על עונש הרעב והחורבן שבא עליהם, כדי ללמוד מכך מוסר. מנגד, ייתכן שהרשעים עצמם הם אלו שיספרו ויתוודו על שבועות השווא והמרמה שהפיצו, ויודו כי עונשם מוצדק.