תהלים, פרק נ״ט, פסוק ב׳

זעקת האדם אל אֱלֹהָי היא תפילה להצלה מפני איומים פיזיים ורוחניים כאחד, תוך הקפדה על הפרדה בדיבור בין הפנייה לה' לבין אזכור האויבים, כדי לנהוג כבוד בשמו. התחינה הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי מכוונת כלפי אלו השונאים בסתר או אויבים בשר ודם. לעומת זאת, הבקשה להינצל מִּמִּתְקוֹמְמַי מצביעה על הסלמה ומתייחסת לאלה שעברו להילחם בו בפועל, או במובן הרוחני למקטרגים העליונים ולעוונותיו של האדם, המעניקים כוח לרודפיו. לבסוף הוא מבקש תְּשַׂגְּבֵנִי, כלומר שה' יעניק לו תוספת כוח כדי לנצח במערכה, או שירים אותו למקום מבצר גבוה ומוגן, הרחק מהישג ידם.