דוד, הנאלץ לברוח מתפקידו כשר צבא, מוסר את הפיקוד לידי יְהֹוָה־אֱלֹהִים צְבָאוֹת, השולט בצבאות השמים ובעם ישראל, כדי שיילחם במקומו. הוא מבקש מה' הָקִיצָה, כלומר התעורר ממה שנראה כסבלנות כלפי הרשעים, כדי לִפְקֹד ולהעניש אותם. בקשתו לשפוט את כָּל־הַגּוֹיִם מכוונת לאומות העולם ולשכירי החרב הזרים הרודפים אותו, או לרודפיו הישראלים שרשעותם העצומה משווה אותם לגויים הכופרים. דוד מתפלל שה' אַל־תָּחֹן ולא ייתן חנינה לאותם בֹּגְדֵי אָוֶן, בין אם בהווה ובין אם בחזון נבואי לעתיד שבו יכלה את כל הרשעים, וחותם במילה סֶלָה המציינת "אכן", "לעולם ועד" או סימן מוזיקלי לסיום העניין.
תהלים, פרק נ״ט, פסוק ו׳
וְאַתָּ֤ה יְהֹוָֽה־אֱלֹהִ֥ים ׀ צְבָא֡וֹת אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׂרָאֵ֗ל הָקִ֗יצָה לִפְקֹ֥ד כׇּֽל־הַגּוֹיִ֑ם אַל־תָּחֹ֨ן כׇּל־בֹּ֖גְדֵי אָ֣וֶן סֶֽלָה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.