הביטחון העמוק של המשורר בהשגחה האלוהית מתבטא בידיעה כי ישועת ה׳ מקדימה את הצרה, וכי הצדק יצא לאור לעיניו. הפסוק פותח בביטוי אֱלֹהֵי חַסְדִּי, ובו מופיע הבדל בין הקרי והכתיב. המילה נכתבת "חסדו" אך נקראת "חסדי". רוב הפרשנים מסבירים כי אין הבדל מהותי במשמעות: הכתיב מתייחס לה׳ שהוא מקור החסד ועושהו, ואילו הקרי מתייחס לדוד שהוא המקבל [רד"ק, מאירי, מנחת שי]. עם זאת, יש הרואים בכך התייחסות לזמנים שונים: "חסדי" רומז לחסד שה׳ כבר עשה עם דוד בעבר כשהוציא את נפשו ממעמקים, ואילו "חסדו" רומז לחסד שה׳ עתיד לעשות עמו במלחמותיו בטרם ימלוך [חומת אנך]. קו מחשבה נוסף מקשר את המילה "חסדי" לזכותו של אברהם אבינו, שמידתו חסד [אלשיך].
בביאור המילה יְקַדְּמֵנִי, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שה׳ יקדים להביא את עזרתו וחסותו בטרם יספיקו האויבים ללכוד את דוד או להרע לו [רש"י, מצודת דוד, שטיינזלץ], ואף בטרם דוד יספיק לקרוא אליו לעזרה [מאירי]. לעומתם, יש המפרשים כי ה׳ יקדים לשלם לאויבים כגמולם על כך שרדפו את דוד ללא עוול בכפו [אבן עזרא]. פירוש ייחודי מציע כי הפועל מתאר פעולה מעשית והיסטורית: ה׳ יגרום לדוד להקדים ולברוח לפני שיהרגוהו, על ידי כך שיודיע לו מראש על הסכנה האורבת לו מחוץ לביתו דרך מיכל בת שאול [מלבי"ם].
בחלקו השני של הפסוק, מתפלל המשורר יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי. המילה בְשֹׁרְרָי מתארת את האויבים המביטים ומסתכלים בו לרעה [מצודת ציון, שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי בקשתו של דוד היא לראות במפלתם של אויביו ולהביא לכניעתם, בדיוק כפי שליבו חפץ ותאב לראות [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד, חומת אנך]. בהקשר המעשי, הבקשה היא לראות בעיניים את השומרים שסובבו את ביתו כדי להבין את גודל הסכנה [מלבי"ם]. מנגד, מוסבר כי התערבות מידת הדין, המרומזת בשם "אלהים", תפגע רק באויביו האישיים של דוד ולא תביא לכיליון מוחלט של כלל האומות, שכן אברהם אבינו ביקש להשאירן כדי שישלטו בישראל ובכך יצילו אותם מעונש הגיהינום [אלשיך].