דוד פונה בבקשת עזרה כפולה כנגד אויביו, תוך שהוא מבחין בין סוגים שונים של איומים ובין דרכי ההצלה הנדרשות עבורם. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהבקשה מתייחסת לאותם אורבים שביקשו את נפשו ותכננו להמיתו [רד"ק, אבן עזרא]. עם זאת, יש המזהים חלוקה היסטורית מדויקת יותר, ולפיה פֹּעֲלֵי אָוֶן הם השומרים שהקיפו את ביתו של דוד, ואילו אַנְשֵׁי דָמִים הם שאול המלך וסיעתו אשר חפצו לשפוך את דמו ולגדוע את זרעו העתידי [אלשיך].
אבחנה מעמיקה נוספת קיימת בין סוגי ההצלה המבוקשים לבין טיב האויבים. הבקשה הַצִּילֵנִי מכוונת כלפי פֹּעֲלֵי אָוֶן, והיא מתייחסת לאויבים הפועלים בסתר, חורשים רעה בצנעה או מדברים לשון הרע. לשון "הצלה" מתאימה לאיום נסתר שלעתים האדם כלל אינו מודע אליו, ולכן נדרשת בו עזרה שתפר את זממם מבלי שיצליחו לפעול. לעומת זאת, הבקשה הוֹשִׁיעֵנִי מכוונת כנגד אַנְשֵׁי דָמִים, והיא מתייחסת לאויבים גלויים הקמים עליו ורוצים לרצחו. לשון "תשועה" שייכת למצבי מלחמה ומאבק חזיתי שבהם נדרש ניצחון אקטיבי על התוקפים [מלבי"ם].