מזמור זה מהווה תחינה עמוקה שנאמרה מתוך משבר אישי כבד. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שדוד המלך חיבר את המזמור בעת שסבל ממחלה קשה וממושכת [רד"ק, מלבי"ם, מאירי], ככל הנראה לאחר המעשה עם בת שבע [מלבי"ם]. מתוך חוליו, דוד מתמודד עם חזית כפולה: האויב הפנימי של גופו הקורס, והאויבים החיצוניים שמנצלים את חולשתו וממררים את חייו [מלבי"ם]. עם זאת, המזמור אינו מוגבל רק לחווייתו האישית של דוד, אלא משמש כתפילה אוניברסלית המיועדת לכל אדם מדוכא השרוי בחולי [רד"ק]. לצד זאת, קיימות גישות הרואות במזמור משל לאומי על כנסת ישראל הסובלת בגלות [אבן עזרא מובא ברד"ק], או תפילה שדוד נשא על הישרדותה של שושלת המלוכה, מתוך ראייה של הסכנות שארבו לה בדור השמיני של המלך יואש ושוב בדור השמיני של המלך יאשיהו [חומת אנך].
המילה לַמְנַצֵּחַ מתייחסת לאדם העומד בראש צוות המנגנים [ביאור שטיינזלץ].
הביטוי עַל הַשְּׁמִינִית זכה למספר ביאורים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במונח מוזיקלי המציין כלי נגינה, ככל הנראה כינור, בעל שמונה מיתרים. לחלופין, ייתכן שהכוונה היא לפיוט או ליצירה מוזיקלית המורכבת משמונה נעימות שונות [אבן עזרא]. מנגד, קיימת מסורת מדרשית הקושרת את המילה למצוות ברית המילה הניתנת ביום השמיני, אך פרשני הפשט מסתייגים מפירוש זה וקובעים כי הוא רחוק ממשמעותו הפשוטה של הכתוב [רד"ק, מאירי].