כאבו של המשורר אינו מסתכם בייסורי מחלתו הפיזית, אלא מועצם נוכח המצוקה הנפשית העמוקה שהוא חווה. אל הכאבים מתלווה התחושה המייסרת ששונאיו סובבים אותו, נהנים ממצבו ותולים תקוות במותו.
הוא מתאר כיצד עָשְׁשָׁה עינו, מילה המתפרשת בשני אופנים עיקריים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת מ"עש", ומבטאת ריקבון, בליה והתכלות של העין, בדומה לבגד שאכלו עש. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון "עששית", כלומר מאור העין נחלש וכהה, והראייה הופכת מטושטשת כאילו הוא מביט מבעד למחיצת זכוכית עכורה [רש"י, המאירי]. היחלשות זו נובעת מהחום ומהיובש שגורם הכעס, המכלים את לחות העין ומונעים ממנה להוריד דמעות [אלשיך].
הסיבה לאותו טשטוש וחולי היא מִכַּעַס, הנובע מהבכי ומהתסכול של המשורר הרואה את אויביו באים לבקרו בחוליו, שמחים לאידו ומצפים למפלתו [רד"ק, אבן עזרא, שטיינזלץ, המאירי]. לחלופין, הכוונה היא שעיניו בלו מתוך חרון האף של האויב עצמו [מצודת דוד].
בעקבות זאת, עינו עָתְקָה. גם כאן חלוקים הפרשנים על משמעות המילה, אך משלימים זה את זה בתיאור ההידרדרות. גישה אחת מסבירה שהעין התיישנה והזדקנה בטרם עת, וכוחה תש מרוב בכי וצרות [רש"י, מצודת ציון, מצודת דוד]. גישה שניה מפרשת את המילה כהעתקה ממקום למקום, תיאור גוזמה ציורי לכך שהעין כאילו נעקרה מחורה מרוב צער ומהבטה מתמדת באויבים [רד"ק, מלבי"ם, שטיינזלץ].
כל הסבל הזה מתרחש בְּכׇל צוֹרְרָי, משמעות הצירוף היא "בגלל" או "בעבור" כל אותם אויבים המצירים לו [רש"י, רד"ק, אבן עזרא, המאירי].