תהלים, פרק ו׳, פסוק ח׳

קרה לכם פעם שהייתם חלשים או חולים, ובמקום לעזור לכם, מישהו פשוט עמד בצד ושמח מזה? זו הרגשה קשה מאוד. המשורר שכותב את התפילה הזו נמצא בדיוק במצב כזה. הוא חולה, אבל מה שהכי כואב לו זה לא הגוף, אלא הלב. האויבים שלו באים לבקר אותו רק כדי לראות אותו סובל, והם מקווים שהוא לא יבריא. מתוך התסכול והבכי על כך שהם שמחים לאידו, הוא מתמלא מִכַּעַס. הוא מתאר שהעין שלו עָשְׁשָׁה, כלומר נחלשת ומתבלה, ממש כמו בגד ישן שחרק קטן בשם עש אכל אותו. מרוב צער ודמעות, הוא מרגיש שהעין שלו עָתְקָה, כלומר הזדקנה והתעייפה הרבה לפני הזמן. וכל הסבל הזה קורה לו בְּכׇל צוֹרְרָי, כלומר בגלל כל האויבים שלו שמציקים לו וגורמים לו לבכות.