יצא לכם פעם לחשוב איך ה' שופט אותנו על המעשים שלנו? מצד אחד אנחנו יודעים שה' אוהב אותנו ומרחם עלינו, ומצד שני אנחנו יודעים שהוא בודק כל דבר שאנחנו עושים ונותן לנו שכר או תוצאה על המעשים שלנו. דוד המלך מגלה לנו סוד מיוחד. הוא אומר לה': וּלְךָ אֲדֹנָי חָסֶד, כלומר, אתה מלא בטוב וברחמים אלינו. אבל מיד אחר כך הוא מוסיף: כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם, בגלל שאתה נותן לכל אחד את מה שמגיע לו.
רגע, איך זה הגיוני? איך זה נחשב לחסד אם מקבלים בדיוק את מה שמגיע לנו? התשובה נמצאת במילה הבאה: כְּמַעֲשֵׂהוּ. ה' מסתכל רק על המעשה עצמו. אם למשל כעסנו וחשבנו בלב מחשבה לא טובה, אבל בסוף התאפקנו ולא עשינו שום דבר רע, ה' מוותר לנו על המחשבה. הוא מסתכל רק על מה שעשינו בפועל. בנוסף, גם כשאנחנו טועים, ה' מתחשב בנו ולא נותן לנו את כל התוצאות הקשות שהיו יכולות להיות לטעות שלנו. וכשאנחנו עושים משהו טוב, הוא רואה בדיוק כמה התאמצנו ונותן לכל אחד שכר שמתאים בדיוק לו. זה החסד הכי גדול שיש, שה' מתייחס אלינו באהבה ורואה בדיוק מי אנחנו ומה היכולות שלנו.