המשורר מבטא ביטחון מוחלט בה', ומפקיד בידיו הן את הצלתו הפיזית והן את מעמדו. משמעות המילים עַל־אֱלֹהִים היא שישועתו, קיומו ומקומו של האדם בעולם באים מאת ה' ובגללו [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, חלק מהפרשנים מדגישים כי המילה "על" מבטאת אחריות המוטלת כביכול על ה'. לפי גישה זו, האדם אינו צריך לחפש בעצמו כיצד להיוושע ולזכות בכבוד, שכן האחריות להושיעו ולכבדו מונחת על כתפי ה' [אבן עזרא, אלשיך]. הסיבה לכך שהדבר מוטל על ה', היא ההבטחה האלוהית שניתנה לדוד למלכות, ולכן ה' מחויב לקיים את הבטחתו ולשמור על כבודו של המשורר [מצודת דוד, מלבי"ם]. מנקודת מבט נוספת, הכבוד מוצג כניגוד למצב של שפלות. בעוד שבהווה המשורר נתון בצרה ובבזיון של גלות, ה' יוציא אותו ממצבו ויעניק לו כבוד כאשר כל העמים יכבדו אותו [רד"ק].
בהמשך הפסוק, ה' מתואר כצוּר־עֻזִּי, כלומר המקור שמאמץ את כוחו ועוצמתו של המשורר, ולכן הוא חוסה בו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ההגנה והמחסה שה' מעניק מותנים בביטחון בלעדי בו, ללא כל הישענות מקבילה על בני אדם [רד"ק, אלשיך].
הבחנה מעניינת קיימת בין שני חלקי הפסוק: בעוד שהשגת יִשְׁעִי וּכְבוֹדִי (המתייחסת למלוכה ולכבוד בעולם הזה) נשענת על הבטחה ספציפית שה' לקח על עצמו, שכן לא כל אדם צדיק זוכה בהכרח לכבוד בעולם הזה, הרי שהחלק השני, צוּר־עֻזִּי מַחְסִי, נובע מדרכו של ה'. ההגנה ושמירת החסידים מפני אויבים היא פעולה שה' עושה בדרך קבע, גם ללא צורך בהבטחה מיוחדת מראש [מלבי"ם].