מזמור זה עוסק בהתמודדות עם אויבים החורשים רעה, בחיזוק הביטחון בה' ובתוכחה מוסרית על כך שיש משפט צדק בעולם [מלבי"ם]. הפרשנים רואים בו ביטוי למצוקות שחווה דוד המלך מול קמיו, או לחלופין, תפילה הנאמרת מתוך מציאות של גלות [רד"ק, מאירי].
הכותרת לַמְנַצֵּחַ עַל־יְדוּתוּן זכתה למספר כיווני פרשנות. הגישה הראשונה רואה בידותון דמות היסטורית, אחד מראשי המשוררים והלויים במקדש. לפי קו מחשבה זה, דוד חיבר את המזמור ומסר אותו לידותון כדי שישיר אותו [רד"ק, מאירי]. לאור זאת, המילה עַל מתפרשת במשמעות של "אל", כלומר המזמור נמסר אל ידותון [רד"ק, מאירי]. יש המוסיפים כי ייתכן שידותון עצמו חיבר את הלחן [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], ואף שרוח הקודש שרתה על דוד ועל ידותון במקביל, כך שהמזמור הופיע לשניהם באותו סגנון [אלשיך].
מנגד, גישה אחרת מפרשת כי יְדוּתוּן אינו מציין אדם, אלא שם של כלי נגינה ספציפי או ניגון מוכר [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש מי ששולל לחלוטין את האפשרות שמדובר בכלי נגינה ורואה בכך פירוש רחוק [אבן עזרא].
ברובד נוסף, מדרש האגדה דורש את השם יְדוּתוּן על דרך משחק מילים ומקשר אותו למילה "דת". לפי פירוש זה, הכותרת מרמזת על הדתות, הגזרות והדינים הקשים שגוזרים האויבים על עם ישראל בגלות [רש"י, מנחת שי].