זעקה אישית ועמוקה עולה מתוך מילים אלו, בהן אדם המצוי במצוקה קשה שוטח את כאביו בפני ה' ומבקש הגנה מיידית מפני סכנת חיים.
הפרשנים נחלקו לגבי הרקע ההיסטורי של התפילה. גישה אחת רואה בפסוק את תפילתו האישית של דוד המלך, הנמלט מפני שאול המבקש את נפשו [רד"ק]. מנגד, גישה מרכזית אחרת, הנשענת על מדרשי חז"ל, מסבירה כי דוד ראה ברוח הקודש את העתיד להתרחש לזרעו, והוא נושא תפילה בעד דניאל שהושלך לגוב האריות בעקבות עלילות שרי פרס [רש"י, מצודת דוד, חומת אנך].
בביאור המילה בְשִׂיחִי, רוב הפרשנים מסכימים כי משמעותה היא סיפור התלאות, שפיכת הכאב והתפילה [רד"ק, שטיינזלץ, מצודת ציון, מלבי"ם]. יש המוסיפים כי משמעות המילה היא גם קינה [מאירי]. המונח מִפַּחַד אוֹיֵב מתייחס לאויבים המתנכלים בסתר ובגלוי [מאירי, מלבי"ם], בין אם אלו שרי המלך דריווש שחיפשו עלילה על דניאל [רש"י, מצודת דוד], ובין אם זהו שאול [רד"ק]. הבקשה תִּצֹּר חַיָּי היא תחינה לשמירה והגנה על החיים הפיזיים [שטיינזלץ, אבן עזרא].
עיון מעמיק מציג רבדים נוספים הנוגעים למצבו הנפשי של המתפלל ולמהות הבקשה. יש המצביעים על כך שקבלת התפילה תלויה בדרך כלל בכוונת הלב, אך הפחד העז מפני האויב עלול לפגוע ביכולת להתרכז. לכן, המתפלל מבקש שה' ישמע את קולו למרות שהפחד משבש את כוונתו [חומת אנך]. בנוסף, הבקשה הממוקדת על חַיָּי נובעת מההכרה שאם האויבים יצליחו במזימתם, הנשמה עצמה תעלה לאור המרומים ואינה בסכנה, ולכן התפילה מתמקדת אך ורק בהצלת החיים הגשמיים [חומת אנך].
גישה נוספת מציגה חלוקה בין שני חלקי הפסוק: בעוד שעל הצרות הידועות האדם מתפלל ומבקש שה' ישמע את שיחו, הרי שכלפי סכנות נסתרות שהאדם לעיתים אינו מודע אליהן כלל, הבקשה היא שה' ישמור על חייו באופן יזום, עוד בטרם יספיק לקרוא אליו [אלשיך].