דרכם של אויבים ומלשינים היא לתכנן את מזימותיהם מתוך הסתרה ועורמה מחשבתית עמוקה.
תחילת הפסוק, יחפשו עולות, מתפרשת בשני כיוונים מרכזיים. גישה אחת מסבירה כי האויבים מחפשים בלבם דברי עוול, עול ורמייה [רד"ק, אבן עזרא, המאירי וביאור שטיינזלץ]. גישה שנייה מפרשת את המילה עולות מלשון עלילות, כלומר הם מחפשים אמתלאות ותואנות כדי להרע ולהמית [רש"י, מצודת ציון ומצודת דוד].
לגבי המילים תמנו חפש מחופש, קיימת מחלוקת הנובעת מגרסאות שונות של הטקסט. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים [רד"ק, אבן עזרא, מצודת ציון, המאירי והמלבי"ם] היא שהמילה תמנו נגזרת מהשורש ת.מ.מ, ומשמעותה השלמה וסיום. לפיכך, האויבים השלימו ומיצו עד תום את החיפוש היסודי אחר המזימה. לעומת זאת, רש"י קרא את המילה באות טי"ת כ-טמנו [כפי שמעידים מנחת שי וחומת אנך על סמך כתבי יד קדומים], ולפיו המשמעות היא שהם הסתירו וטמנו את עלילתם בלבם מבלי לגלותה. המלבי"ם מוסיף נדבך ומסביר שהמילה מחופש מתייחסת למקום עצמו הראוי לחיפוש. לאור זאת, האלשיך מציע פירוש ייחודי ולפיו ההסתרה היא כה מושלמת, עד שכל אדם אחר שינסה לגלות מי עומד מאחורי המעשה, יכלה ויסיים את חיפושיו מבלי להצליח להשיג את מבוקשו.
סיום הפסוק, וקרב איש ולב עמוק, מתאר את המרחב שבו מתרחשת המזימה. לאחר שהאויבים מצאו את העצה הרעה, כל אחד מהם מסתיר אותה בעומק לבו ובמחשבתו הפנימית, כך ששום אדם אינו יכול להבחין בה או להעמיק חקר כדי להבינה [רד"ק, מצודת דוד, רש"י והמאירי]. המלבי"ם קושר חלק זה לתחילת הפסוק, ומסביר שהאויבים ממשיכים בחיפושיהם וחודרים אל תוך קרבו ולבו העמוק של האדם עצמו.