מפלתם של הרשעים מגיעה מתוך המלכודת שהם עצמם טמנו, כאשר כלי הנשק המרכזי שלהם הופך למקור חורבנם. רוב הפרשנים מסכימים כי המילים וַיַּכְשִׁילוּהוּ עָלֵימוֹ לְשׁוֹנָם מתארות כיצד המכשול והדברים הרעים שייעדו לאחרים, חוזרים ופוגעים בהם עצמם [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, מאירי]. נפילה זו עומדת כמשקל נגד למתואר קודם לכן במזמור, כאשר הרשעים "שננו לשונם" כדי לפגוע [אבן עזרא].
מבחינה לשונית, אף על פי שהמילה "לשון" היא לרוב בנקבה, כאן היא מופיעה בלשון זכר, ולכן נאמר וַיַּכְשִׁילוּהוּ [מלבי"ם, מאירי]. הכינוי בפועל מקדים את השם אליו הוא מתייחס, כך שהמשמעות היא שהם הכשילו את לשונם על עצמם [רד"ק, מאירי]. גישה ייחודית מציעה שה' גורם ללשונם להיכשל בניגוד לרצונם, כך שסודותיהם ופשעיהם נחשפים ברבים, בדומה לאופן שבו פיו של בלעם הוכשל [אלשיך].
חלקו השני של הפסוק, יִתְנֹדְדוּ כׇּל רֹאֵה בָם, מתאר את תגובת הסביבה. הפועל יִתְנֹדְדוּ נגזר משורש נדידה ותנועה [מצודת ציון], אך הפרשנים נחלקו לגבי אופי התנועה. גישה אחת מפרשת זאת כהנעת ראש של שחוק ולעג כלפי הרשעים שכשלו [רש"י, מצודת דוד]. לעומת זאת, גישה אחרת רואה בכך תגובה של זעזוע עמוק, חרדה ותימהון נוכח המהומה והמפלה הפתאומית, תגובה המעוררת יראת ה' בקרב הרואים [רד"ק, מאירי, ביאור שטיינזלץ]. בהמשך לחשיפת פשעיהם הנסתרים של הרשעים, תנודת הראש של הסובבים יכולה לבטא גם פליאה על העונש הפתאומי, או לחלופין, הכרה בכך שהרעה שבאה עליהם תואמת במדויק את מידת רשעותם [אלשיך].