יצא לכם פעם לחשוב מה יותר מפחיד, קבוצה של אנשים שעושה רעש וצועקת, או אנשים שיושבים ומתכננים דברים בשקט בלי שאף אחד ישים לב? המשורר מתפלל לה' ומבקש ממנו הגנה מפני אנשים שרוצים לעשות לו רע, והוא מתאר שני שלבים שונים של סכנה.
בהתחלה הוא מבקש שה' ישמור עליו מִסּוֹד, כלומר מהתכנונים והעצות שאותם אנשים עושים בסתר ובשקט. בגלל שהם מסתירים את הכוונות שלהם, המשורר מבקש מה' תסתירני, כדי שכשם שהם מתחבאים, כך ה' יסתיר וישמור עליו מפניהם. לאחר מכן, הוא מבקש הגנה מסכנה נוספת שנקראת מֵרִגְשַׁת, שזו התאספות של המון אנשים יחד שעושים רעש גדול ומהומה.
יש כאן הבדל ברור בין השקט של הסוד לבין הרעש של ההמון. המשורר מסביר שהסכנה הגדולה ביותר מגיעה מאותם אנשים שקודם כל מתכננים את המעשים שלהם בשקט ובסתר, ורק אחר כך מתאספים יחד באחדות וברעש גדול כדי לבצע אותם. לכן הוא פונה לה' ומבקש ממנו הגנה מלאה לכל אורך הדרך, גם מהסודות השקטים וגם מהרעש הגדול.