המחילה האלוהית לעם ישראל מתבטאת בהסתרת החטאים ובהעלמתם. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה נָ֭שָׂאתָ מבטאת סליחה ומחילה על העוונות, כאשר סליחה זו באה לידי ביטוי מעשי בהוצאת העם מן הגלות [מאירי]. עם זאת, יש המדייקים כי הביטוי נָ֭שָׂאתָ עֲוֺ֣ן אינו מעיד על מחיקה מוחלטת של החטא; העוון עדיין קיים במציאות, אך ה' נושא וסובל אותו במקום להעניש בגינו [מלבי"ם].
המשך הפסוק, כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם, מתאר מצב שבו החטא כוסה ונעלם, כך שהוא איננו גלוי עוד ולא ייזכר לעולם [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. מבחינה דקדוקית, האות כ"ף במילה כׇל נהגית בצורה רפה [מנחת שי]. המילה סֶֽלָה החותמת את הפסוק מתפרשת כהבטחה נצחית ולתמיד, כלומר הסליחה וכיסוי החטאים יעמדו לעם ישראל כל ימיהם [מאירי].