תהלים, פרק פ״ו, פסוק ב׳

Psalms 86:2Sefaria

שׇׁ֥מְרָ֣ה נַפְשִׁי֮ כִּֽי־חָסִ֢יד אָ֥֫נִי הוֹשַׁ֣ע עַ֭בְדְּךָ אַתָּ֣ה אֱלֹהַ֑י הַבּוֹטֵ֥חַ אֵלֶֽיךָ׃

תפילתו של אדם המבקש הגנה מאת הבורא משלבת בתוכה ביטחון עמוק לצד מודעות עצמית לדרכו המוסרית והרוחנית.

המילה שמרה נתפסת על פי רוב הפרשנים כלשון ציווי ובקשה, כלומר בקשה מה׳ שישמור על נפשו מכל צרה. אף על פי שניקוד המילה מעט חריג, הפרשנים מסבירים כי התנועה הוארכה כדי להתאים לנעימת הניגון [רד"ק, מאירי, מנחת שי]. עם זאת, קיימת דעת מיעוט המפרשת מילה זו כלשון עבר, ולפיה דוד מצהיר שנפשו שמרה את הראוי לשמור עד שהגיע למדרגת חסידות [אבן עזרא].

התואר כִּי חָסִיד אָנִי שדוד מעניק לעצמו מעורר פליאה בקרב הפרשנים: כיצד אדם יכול להעיד על עצמו שהוא חסיד? המפרשים מציעים כמה כיוונים, הנעים בין התנהגותו כלפי אדם להתנהגותו כלפי שמים.
במישור שבין אדם לחברו, חסידותו מתבטאת ביכולתו להעביר על מידותיו. דוד שומע את חרפתו וגידופיו, ועל אף שיש בידו את הכוח והיכולת לנקום, הוא בוחר לשתוק [רש"י, מצודת דוד]. יתרה מכך, הוא אינו מריע לאויביו השמחים לאידו, אלא משיב להם טובה תחת רעה. הדוגמה המובהקת לכך היא יחסו לשאול המלך שרדף אחריו; דוד נמנע מלפגוע בו ואף הציל את חייו, למרות שעל פי שורת הדין היה מותר לו להורגו מתוך הגנה עצמית, ובכך נהג לפנים משורת הדין [רד"ק, מאירי, אלשיך].

במישור הרוחני והאישי, חסידותו של דוד מתבטאת בשפלות רוח ובענווה יוצאת דופן ביחס למעמדו כמלך. בעוד שמלכי מזרח ומערב ישנים שעות ארוכות ויושבים בגינוני כבוד, דוד קם בחצות הלילה להודות לה׳, ומלכלך את ידיו בהלכות טהרה מורכבות כדי לטהר אישה לבעלה, תוך שהוא מכפיף את פסיקותיו לביקורת של רבו [תורה תמימה, רש"י, מאירי]. בנוסף, יש המפרשים כי הבקשה להגנת הנפש היא למעשה תפילה שה׳ ישמור אותו מן החטא עצמו, שכן דרכו של ה׳ לשמור את רגלי חסידיו ממכשול [אלשיך].

המשך הפסוק, הוֹשַׁע עַבְדְּךָ אַתָּה אֱלֹהַי, מבטא את ההצדקה לבקשת הישועה. מבחינה תחבירית, המשפט מעט מסורס ומשמעותו היא: "אתה אלוהיי, הושע את עבדך" [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הבקשה לישועה אינה נובעת רק מרצון לשרוד פיזית, אלא מתוך הכרה עמוקה בכך שהוא עבד ה׳. דוד מבקש שה׳ יציל אותו לא למען הנאתו האישית, אלא כדי שיוכל להמשיך לעבוד את בוראו נאמנה [אלשיך].

חתימת הפסוק מתארת את ביטחונו המוחלט של דוד בה׳. המילה אֵלֶיךָ בצירוף הַבּוֹטֵחַ אֵלֶיךָ מתפרשת כאן במשמעות של "בך" או "עליך", כלומר, עבדך ההולך בדרך ישרה והבוטח בך לחלוטין [רד"ק, מאירי, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק א׳
פסוק ג׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.