שיר השירים, פרק ג׳, פסוק א׳

קרה לכם פעם שהתעוררתם בחושך והרגשתם געגוע חזק למישהו שאתם אוהבים מאוד, אבל הוא לא היה שם? כאן מתוארת אישה ששוכבת עַל מִשְׁכָּבִי, כלומר במיטה שלה, ומרגישה געגוע עצום לאהוב שלה שאיננו נמצא לידה. היא אומרת בַּלֵּילוֹת בלשון רבים, כי לא מדובר רק בלילה רגיל אחד, אלא בתקופות ארוכות שמרגישות כמו חושך. התיאור הזה הוא בעצם משל לעם ישראל ולקרבה שלנו אל ה'. לפעמים, כשאנחנו נמצאים בתקופות קשות של גלות או צרה שמרגישות כמו לילה חשוך, אנחנו מתגעגעים אל ה'. האישה מתארת איך היא ניסתה למצוא אותו ואומרת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, שזה אומר שהיא חיפשה את האהוב שלה מתוך רצון עז להיות קרובה אליו. כך גם עם ישראל מנסה להתקרב אל ה' ולחפש אותו מתוך החושך. אבל אז היא מוסיפה בעצב בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו. לפעמים, כשאנחנו מתרחקים, שוקעים בעצלות או מתנהגים כמו אדם שרק שוכב במיטה במקום לפעול, קשה לנו להרגיש את הקרבה אל ה' מיד, והחיפוש אחריו לוקח זמן ודורש מאיתנו מאמץ אמיתי.