תיאור מפואר של מבנה מלכותי משמש בפסוק זה כסמל למרחב של קשר, ייחוד והשראת שכינה. ברובד הפשטני, המילה אַפִּרְיוֹן מתארת מיטה מפוארת, חופה, או אפיריון נשיאה שבו היו נושאים כלות ביום חופתן [ביאור שטיינזלץ, מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג]. יש המציינים כי זוהי מילה יחידאית במקרא שאין לה מקבילות [אבן עזרא]. המבנה עשוי מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן, כלומר עץ משובח שמקורו ביערות הלבנון שבארץ ישראל [מצודת ציון, מצודת דוד].
הפרשנים נחלקים לגבי זהות המבנה וזהות הבונה. גישה אחת גורסת כי הפסוק מתאר כפשוטו את בית המקדש הראשון, שנבנה על ידי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה ההיסטורי, והיה מחופה בעצי ארז מן הלבנון [אבן עזרא, ספורנו, תורה תמימה]. עם זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי "המלך שלמה" אינו המלך הבשר ודם, אלא כינוי לה' – "המלך שהשלום שלו". לפי תפיסה זו, האפריון מסמל מבנים רוחניים שונים שהקים ה'.
חלק מן המפרשים מזהים את האפריון עם אוהל מועד שנקבע בשילה [רש"י], או עם המשכן שנבנה במדבר כדי שה' ישכון בתוך עם ישראל [צרור המור, אלשיך, תורה תמימה]. אחרים ממקדים זאת בארון הברית עצמו [תורה תמימה]. במובן רחב וקוסמי יותר, יש הרואים באפריון סמל לעולם כולו, העשוי כמין חופה, או לכיסא הכבוד השמימי [תורה תמימה], ואף לשפע החכמה והאור האלוהי שהתאצל בעת הבריאה [עזרא בן שלמה].
הבחירה בעֲצֵי הַלְּבָנוֹן זוכה אף היא למגוון רחב של משמעויות סמליות. מבחינה מעשית, עצי השיטים שמהם נבנה המשכן נחשבים לאחד ממיני הארזים הגדלים בלבנון [תורה תמימה]. מבחינה רעיונית, השם "לבנון" נדרש על שם פעולת הכפרה – דברים ה"מלבנים" ומנקים את עוונותיהם של ישראל [צרור המור]. יש המפרשים כי העצים מסמלים את נשמותיהם של הצדיקים, ששורשן באור העליון [אלשיך], או את הגופים החומריים של בני ישראל שמתעלים ונעשים מרכבה לשכינה [מלבי"ם]. בנוסף, הלבנון מסמל את בית המקדש ואת קודש הקודשים שלמעלה, שממנו הושתת ונברא העולם כולו [תורה תמימה, עזרא בן שלמה].
ברובד הפילוסופי והנפשי, האפריון משל למבנה השכלי והרוחני של האדם. הוא מייצג את בניין החכמה המסודר שהשכל מכין כדי להתאחד עם ההשגה האלוהית [רלב"ג], או את המצב שבו הנפש האלוהית (הכלה) שולטת על כוחות הגוף והחומר, ומקדשת אותם לעבודת ה' באהבה [מלבי"ם].