ה' משבח את כנסת ישראל המביטה ממרום, ומתאר את יופייה באמצעות שורת דימויים הדרגתיים של אור. תחילה היא הנשקפה באור עדין של זמן השחר המחבר בין הלילה ליום, ולאחר מכן מאירה באור נעים ומגונן כשל הלבנה. לבסוף אורה הופך לזך ועז כשל החמה, שילוב המעיד על מעלותיה המגוונות של האומה המאירה בעולם הזה ובעולם הבא. יופייה ההולך וגובר מדהים את רואיה עד שהיא נראית איומה כנדגלות, ומטילה פחד כדגלים של מחנות צבא המונעים מהאומות להשחיתה. הדרגתיות זו, מאור חלש להארה שלמה, מסמלת את תהליך גאולתם של ישראל המתרחש צעד אחר צעד, וכן מתארת את התעלות הנפש והשכל מן החומר אל ההבנה האלוהית.
שיר השירים, פרק ו׳, פסוק י׳
מִי־זֹ֥את הַנִּשְׁקָפָ֖ה כְּמוֹ־שָׁ֑חַר יָפָ֣ה כַלְּבָנָ֗ה בָּרָה֙ כַּֽחַמָּ֔ה אֲיֻמָּ֖ה כַּנִּדְגָּלֽוֹת׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.