תיאור פמלייתו העצומה של המלך משמש כרקע עוצמתי שנועד להדגיש דווקא את ייחודה ובלעדיותה של האהובה האחת והיחידה. ברובד הפשט, הפסוק מתאר את חצר המלוכה של שלמה המלך. מְלָכוֹת הן הנשים הרשמיות בעלות המעמד המלכותי, פִּילַגְשִׁים הן נשים במעמד קבוע אך חצי רשמי, והמילה עֲלָמוֹת מתייחסת לנערות הצעירות הרבות שסביבן [ביאור שטיינזלץ, מצודת ציון]. מתוך מאות הנשים שבארמון, הפסוק מונה את המובחרות שבהן: שישים נשים מופלגות ביופיין, ושמונים פילגשים יוצאות דופן, כשהשאר נחשבות לנערות חסרות מספר [מצודת דוד]. מטרת התיאור היא לתמוה מדוע שהמלך, שיש לו כה הרבה נשים, ירדוף דווקא אחר הרעיה שהיא יחידה ומיוחדת [מלבי"ם].
ברובד האלגורי, הפרשנים רואים במספרים אלו סמלים למערכות יחסים לאומיות, רוחניות ופילוסופיות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא להקביל את הנשים לאומות העולם לעומת עם ישראל. יש המסבירים כי המלכות מסמלות את אברהם ויוצאי חלציו, המונים שישים משפחות, ואילו הפילגשים הן שמונים משפחות צאצאי נח עד אברהם. כשם שהמלכות חשובות מהפילגשים, כך זרעו של אברהם עליון על שאר האומות [רש"י, צרור המור]. לחלופין, המלכות מסמלות את זרע שם האהוב על ה', הפילגשים את זרע יפת שמעמדו בינוני, והעלמות הרבות את זרע חם [מצודת דוד]. פרשנים אחרים מתארים חלוקה של אומות העולם לפי מאפיינים תרבותיים, כגון אומות בעלות שפה אך ללא כתב או אומות המזהות רק את קו היוחסין האבהי או האימהי, בניגוד לעם ישראל השלם בכל המאפיינים הללו. על אף ריבוי העמים והאומות, ה' בחר רק בעם ישראל, הנחשב לנפש אחת מאוחדת [תורה תמימה, אלשיך, צרור המור, עזרא בן שלמה]. גישה היסטורית נוספת מקשרת את המספרים ליוצאי מצרים: שישים ריבוא בוגרים מעל גיל עשרים, שמונים ריבוא צעירים, וגרים או קטנים ללא מספר [תורה תמימה, אלשיך].
מעבר למישור הלאומי, הפסוק נדרש גם כמשל לתורה עצמה. מְלָכוֹת הן שישים מסכתות התלמוד שעל פיהן נחתכת ההלכה, פִּילַגְשִׁים הן שמונים הפרשיות של מדרשי ההלכה, וצירוף המילים עֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר רומז לתוספתות ולברייתות, שנקראות כך משום שהיו "נעלמות" ונסתרות מהציבור הרחב. למרות ריבוי המקורות, כולם נובעים מיסוד אחד ובנויים על אותן מידות שהתורה נדרשת בהן [תורה תמימה, עזרא בן שלמה]. במישור השכר הרוחני, המספרים מתארים את סדרי גן עדן: שישים חבורות של צדיקים היושבים תחת עץ החיים, שמונים חבורות בינוניות מחוץ לו, ותלמידים רבים מספור [תורה תמימה].
לבסוף, ישנה גישה פילוסופית ומדעית הרואה בנשים משל לכוחות הנפש והגוף או לסוגי החכמות. המלכות מסמלות את האיברים הראשיים השולטים בגוף כמו הלב והמוח, או את החוקרים הגדולים בתיאולוגיה. הפילגשים הן הכוחות המשרתים והמכינים כמו מערכת העיכול, או חוקרי מדעי הטבע. העלמות הרבות מסמלות את אינספור התכונות והפעולות הקטנות של כל איבר ואיבר, או את האנשים העוסקים בענייני העולם החומרי בלבד [רלב"ג, מלבי"ם, ספורנו].