שיר השירים, פרק ו׳, פסוק ח׳

תארו לעצמכם שאתם נכנסים לארמון מפואר ועצום, מלא באנשים ובפמליה מלכותית. האם בתוך כל ההמון הזה המלך יצליח להבחין באדם אחד מיוחד? שלמה המלך מתאר את החצר המלכותית והגדולה שלו, שהייתה מלאה בנשים רבות. הוא מזכיר שישים מְלָכוֹת, שהן הנשים הרשמיות והחשובות ביותר בארמון. לצידן יש שמונים פִּילַגְשִׁים, שהן נשים במעמד קבוע בארמון אבל קצת פחות רשמי ממעמד המלכות. מסביבן יש גם עֲלָמוֹת, שהן נערות צעירות רבות כל כך עד שאי אפשר בכלל לספור אותן. אבל למה בעצם לתאר לנו קבוצה כל כך גדולה של נשים? המטרה היא להדגיש משהו מדהים. למרות שלמלך יש סביבו כל כך הרבה נשים, הוא בוחר לחפש ולאהוב רק מישהי אחת, יחידה ומיוחדת במינה. החכמים מסבירים שזהו בעצם משל מקסים. כל הקבוצות האלה מסמלות את כל האומות הרבות שיש בעולם. למרות שיש כל כך הרבה עמים, ה' בחר רק בעם אחד שיהיה קרוב אליו ואהוב עליו מכולם, וזהו עם ישראל, שהוא מיוחד ומאוחד כמו נפש אחת.