יצא לכם פעם לטייל בגינה מלאה בפרחים צבעוניים וריחניים, ולהרגיש שאתם פשוט חייבים לאסוף כמה מהם לזר יפהפה? המילים האלו מתארות בדיוק ציור כזה, של אדם שיורד לְגַנּוֹ הפרטי, אל לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם שמלאות בריחות טובים, כדי להסתובב שם ולקטוף פרחים.
אבל מסתתר כאן סוד מיוחד. הסיפור הזה הוא בעצם משל מקסים על הקשר שלנו עם ה'. האהוב שיורד אל הגן הוא ה' בעצמו. הגן המיוחד וערוגות הבושם הריחניות מסמלים את בית המקדש, המקום הקדוש והאהוב ביותר. אבל שימו לב שפתאום כתוב לִרְעוֹת בַּגַּנִּים בלשון רבים. איך פתאום יש הרבה גנים? החכמים שלנו מסבירים שגם כשאנחנו בגלות ואין לנו את בית המקדש, ה' ממשיך לבקר ב"גנים" שלנו, שהם בתי הכנסת ובתי המדרש שבהם אנחנו לומדים ומתפללים.
ומה הכוונה במילים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים? כשאנחנו מתפללים, לומדים תורה ועושים מעשים טובים, אנחנו בעצם מצמיחים שושנים יפהפיות. ה' מקשיב לנו, אוסף באהבה את כל הזכויות והמעשים הטובים שלנו ממש כמו שאוספים פרחים יקרים, ושומר אותם כדי לתת לנו שכר טוב.