חיפוש האהוב מגיע לנקודת מפנה כאשר השומעים, שהושפעו עמוקות מדברי השבח והגעגוע, מבקשים להצטרף אל המסע. המילה אָנָה משמעותה להיכן או לאיזה מקום [מצודת ציון]. ברובד הפשט, בנות ירושלים עונות במקהלה לפנייתה של הנערה ומציעות את עזרתן. הן שואלות לאן דרכו של האהוב ללכת, ומציעות ללוות את הנערה כדי שלא תפחד לחפש לבדה [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. השאלה הכפולה בפסוק מדייקת את אופי החיפוש: אָנָה הָלַךְ מתייחס למקום המדויק והידוע שאליו הגיע, ואילו אָנָה פָּנָה מתייחס לכיוון הכללי, למקרה שהמיקום המדויק אינו ידוע לה [מלבי"ם].
ברובד האלגוריה הלאומית, רוב הפרשנים מזהים בפסוק דיאלוג טעון בין אומות העולם לכנסת ישראל. תחילת הפסוק מבטאת את יחסן של האומות כלפי ישראל בגלות. יש המפרשים כי האומות מקנטרות ולועגות לישראל, ושואלות מדוע ה' עזב אותם כאלמנה [רש"י], ומדוע סילק את שכינתו והסתיר את פניו [ספורנו]. בלעגן הן שואלות האם ה' חזר למקומות שבהם התגלה בעבר, כמו מצרים, ים סוף והר סיני [תורה תמימה]. מנגד, קיימת גישה ולפיה האומות אכן מתפעלות ממעלת ה' בעקבות שבחי ישראל, ומציעות בכנות לעזור להם לפייס אותו כדי שישוב אליהם [מצודת דוד].
ההצעה בסוף הפסוק, וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ, מתפרשת על ידי פרשנים רבים כרמז לאירוע היסטורי בתחילת ימי בית שני. כאשר נתן כורש רשות לבנות את המקדש, באו העמים השכנים והציעו להשתתף בבנייה. אולם, כוונתם האמיתית הייתה רעה, ומטרתם הייתה להפריע ולהשבית את המלאכה מבפנים, ולכן ישראל דחו אותם והשיבו שאין להם חלק ונחלה עמם [רש"י, ספורנו, תורה תמימה].
במישור הפילוסופי והנפשי, הפסוק מתאר תהליך פנימי המתרחש באדם, במיוחד באחרית ימיו. כוחות הגוף והנפש נכנעים כולם לשכל, ומסכימים להשתוקק ולבקש את ה' יחד עם הנפש האלוהית [רלב"ג, מלבי"ם]. לפי גישה זו, השאלות מייצגות שתי דרכים שונות להשגת האלוהות: אָנָה הָלַךְ מסמל את ההשגה הישירה והברורה דרך חוויית הנבואה, בעוד אָנָה פָּנָה מסמל את הדרך המורכבת של חקירה ועיון שכלי, שבה האדם מחפש את הכיוון אל ה' [מלבי"ם]. על פי תורת הסוד, הפסוק מתאר פנייה של כנסת ישראל אל השכינה, המכונה כאן הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, בשאלה לאן פנה ה'. הפנייה נובעת מתחושה שהוא התרחק כדי להשפיע טובות לאומות העולם, ומלווה בהצעה ללכת יחד כדי לבקש את שובו [צרור המור].