קרה לכם פעם שהסתכלתם על מישהו שאתם מאוד אוהבים, והרגשתם שהלב שלכם פשוט מתמלא בכל כך הרבה רגש עד שקשה לכם להכיל את זה? זה בדיוק מה שקורה כאן. נשמעת בקשה מיוחדת: הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי, כלומר, בבקשה תפני את המבט שלך ממני. למה שמישהו יבקש דבר כזה? כי המבט של האהובה כל כך יפה ועוצמתי, והוא אומר לה שהעיניים שלה הִרְהִיבֻנִי, כלומר מציפות אותי ברגש חזק ובהתרגשות שאני בקושי מצליח לשלוט בהם.
אפשר לדמיין את זה כמו מלך שכעס על המלכה שלו וביקש ממנה לצאת מהארמון. אבל כשהוא רואה אותה מציצה אליו מרחוק במבט עצוב, הוא פשוט לא מסוגל לעמוד בזה מרוב אהבה. כך בדיוק ה' מרגיש אלינו. כשאנחנו, ובמיוחד ילדים קטנים שמתפללים מכל הלב, פונים אל ה', האהבה והמסירות שלנו כל כך מרגשות אותו, שהוא כביכול לא יכול לשאת את המרחק מאיתנו.
בהמשך מתואר היופי המיוחד שלה במילים שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים. אולי היום זה נשמע לנו קצת מוזר, אבל פעם עדר של עזים שחורות שיורד לאט לאט מראש ההר היה מראה מרהיב של יופי טבעי, ממש כמו שיער שחור וגלי שנופל על הכתפיים. התיאור הזה בא ללמד אותנו סוד מקסים: העזים מסמלות את האנשים הפשוטים והעדינים בעם ישראל. ה' אומר לנו שגם האנשים שנראים הכי רגילים ופשוטים, הם יפים, חשובים ואהובים לפניו מאוד.