שיר השירים, פרק ו׳, פסוק ה׳

הדוד, המייצג את ה', פונה אל אהובתו ומבקש הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי, כלומר שתפנה את מבטה ממנו משום שעיניה מעוררות בו סערת רגשות וגאווה שקשה לו לשלוט בהם. עם זאת, ייתכן שכוונתו הפוכה והוא מבקש שתחזיר את מבטה אליו, שכן מסירותה מחזקת את ליבו, תחושה המתוארת במילה הִרְהִיבֻנִי שמשמעותה התחזקות, רוממות או אובדן שליטה. הוא ממשיך ומתאר את יופייה באומרו שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מִן־הַגִּלְעָד, דימוי לשערה השחור והמתולתל הנופל מטה כמו עדר עזים היורד מן ההר ושערותיו נסרקות בענפי הקוצים. דימויים אלו משקפים את החיבה העזה של ה' לעם ישראל, למנהיגיו ואף לאנשים הפשוטים שבו, שמעשיהם מושכים את ליבו.