ה' מנחם את כנסת ישראל בגלותה ומבטיח לה שיופייה ומעלתה לא סרו ממנה. הוא פונה אליה במילים יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה, ומשווה אותה לעיר המלוכה הקדומה, שכן היא רצויה לפניו כאשר היא שבה בתשובה מתוך כוונה פנימית. יתרה מכך, היא נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם, נאה וראויה כעיר המופתית בסדריה, דבר המסמל את חזרתה למדרגתה השלמה כעיר הצדק שבה שורה השכינה. לצד יופייה, האומה היא גם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת, מטילת פחד כמחנות צבא מפוארים הצועדים בסדר מופתי תחת דגליהם. יראת כבוד זו נובעת ממעלותיה הרוחניות ומחילות המלאכים השומרים עליה, והיא המרתיעה את אומות העולם מלפגוע בה.
שיר השירים, פרק ו׳, פסוק ד׳
יָפָ֨ה אַ֤תְּ רַעְיָתִי֙ כְּתִרְצָ֔ה נָאוָ֖ה כִּירוּשָׁלָ֑͏ִם אֲיֻמָּ֖ה כַּנִּדְגָּלֽוֹת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.