קריאה לצאת מן המרכז הסואן אל המרחבים הפתוחים משמשת בפסוק זה כביטוי עז של אהבה וחיפוש אחר קרבה אינטימית. ברובד הפשוט, הרעיה מזרזת את דודה לצאת עמה מן העיר אל השדה וללון ביישובים הקטנים הסובבים אותה [מלבי"ם]. המילה לכה משמשת כאן כלשון זירוז, נלינה משמעה לינת לילה, והמילה בכפרים מתארת מקומות יישוב קטנים [מצודת ציון]. ייתכן כי אין מדובר בבקשה מעשית שנועדה להתגשם, אלא בדיבורי אהבה שנועדו לבטא את עומק הרגש והתשוקה בין בני הזוג, המבקשים להיות לבדם [ביאור שטיינזלץ].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים רואה בפסוק אלגוריה לדו-שיח בין כנסת ישראל לה'. ישראל מבקשת מה' שלא ידון אותה על פי החטאים המאפיינים את יושבי הערים הגדולות, כגון גזל ועריות, אלא ייצא אל השדה ויביט באנשי ערי הפרזות, בעלי המלאכה ותלמידי החכמים העוסקים בתורה מתוך דוחק ועוני [רש"י, תורה תמימה]. כמו כן, זוהי קריאה לה' להשגיח גם על תושבי הכפרים הפשוטים, שאף אם אינם חכמים ומלומדים כאנשי הערים הגדולות משום שאין להם ממי ללמוד, הם עדיין ראויים לתשומת לב אלוהית [מצודת דוד].
מנגד, דרשה מפורסמת מעניקה למילה בכפרים משמעות של כופרים. לפי פירוש זה, ישראל קוראת לה' להביט באומות העולם שהשפיע עליהן טובה ושפע, ובכל זאת הן כופרות בו. מתוך ההשוואה למעשיהם הרעים של הגויים הכופרים, מתבלטת צדקתם של ישראל, והם נחשבים אהובים ורצויים לפני ה' גם אם מעשיהם מצד עצמם אינם מושלמים [רש"י, תורה תמימה].
רובד נוסף של פרשנות קושר את הפסוק למצבי הגלות והגאולה. בזמן הגלות, השכינה מתבקשת שלא להתרחק, שכן גם בבבל ישנם בתי מדרשות ובתי כנסיות שבהם עוסקים בתורה [עזרא בן שלמה]. במבט אל העתיד, היציאה אל השדה מסמלת בקשה לחירות מוחלטת מעול הגלות, שכן השדה הוא מקום של חופש. הלינה בכפרים נדרשת מלשון כפור, כרמז לתקופה שבה ישראל יהיו משוחררים מעול הפרנסה ויזונו מן המן שירד ככפור [צרור המור]. במצב גאולי זה, ירושלים תתרחב ועם ישראל יתקבץ וישב בבטחה בערי פרזות, ללא חומות ודלתות [אבן עזרא, ספורנו].
לצד הפירושים הלאומיים, ישנם פרשנים הלוקחים את הפסוק למחוזות פילוסופיים ומיסטיים. אלגוריה פילוסופית רואה בפסוק את יציאת השכל אל תופעות הטבע והצומח, כדי לאסוף נתונים חושיים ולחקור אותם לעומק בטרם תושפע ההבנה השלמה [רלב"ג]. מבחינה רוחנית הקשורה לסוף חיי האדם, הפסוק מתאר את יציאת הנפש מן הגוף, המדומה לעיר. הנפש יוצאת אל השדה שחוץ לגוף, ולנה בכפרים המסמלים את חלקי הגוף הנפרדים שעליהם היא מרחפת בלילה הראשון לאחר המוות [מלבי"ם]. לבסוף, על דרך הסוד, הפסוק רומז למנהג רוחני לצאת בכל ערב שבת אל השדה, המכונה חקל תפוחין, כדי לקבל את פני שבת המלכה ולהכניסה אל הבית [נחל אשכול].