פסוק זה מציג תיאור פיוטי מרהיב של יופי, אשר משמש את הפרשנים כבסיס לשלל משלים עמוקים על הקשר שבין ה' לישראל, על הציפייה למשיח ועל מבנה הנפש.
ברובד הפשט, הכתוב מתאר את יופייה של הרעיה. רֹאשֵׁךְ עומד זקוף, עגול והדור כמו הר כַּכַּרְמֶל המלא בצמחייה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], ויש המפרשים כי כרמל הוא תיאור של צבע ארגמני עז [אבן עזרא]. המילה וְדַלַּת מתארת את קווצות השיער התלויות והיורדות מן הראש [מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא], והן מסודרות בקפידה ורכות למגע כחוטי אַרְגָּמָן יוקרתיים [ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא], או בולטות בצבען האדום [מצודת ציון]. יופי זה כה שובה לב, עד כי כל מֶלֶךְ (או המלך שלמה) חפץ להיות אָסוּר וקשור בחבלי אהבתה ובשערותיה [אבן עזרא, מלבי"ם]. המילה בָּרְהָטִים מתפרשת כקליעות ותלתלי שיער [רש"י, ביאור שטיינזלץ], כשקתות מים שהשיער זורם וגולש כמותן [אבן עזרא], או כמסדרונות יפים בעליות הבתים שהמלך חפץ להתהלך בהם [מצודת ציון, מצודת דוד].
ברובד הסמלי, הפרשנים לוקחים את הדימויים הללו למספר כיוונים מרכזיים:
הגישה הראשונה רואה בפסוק ביטוי לאהבת ה' לעמו. רֹאשֵׁךְ מסמל את השכינה החופפת עָלַיִךְ [מצודת דוד], או את פאר תפילין של ראש שחוזקן כסלע ההר [רש"י]. חלק מהמפרשים דורשים את המילים רֹאשֵׁךְ וכן וְדַלַּת מלשון דלות ורשות (עוני). לפי פירוש זה, ה' מצהיר כי אפילו הדלים והעניים שבישראל חביבים עליו כאליהו הנביא בהר הכרמל, וכדוד ודניאל שעטו בגדי אַרְגָּמָן והיו שפלים בעיני עצמם [תורה תמימה, חומת אנך]. המֶלֶךְ בפסוק הוא ה', אשר אָסוּר וקשור באהבה לעמו. קשר זה נוצר בזכות הרְהָטִים – בין אם אלו ריצותיהם של ישראל והאבות לקיים מצוות [רש"י, חומת אנך], או שקתות המים (רהטים) של יעקב אבינו בחרן, ששם נשבע ה' להשרות שכינתו בישראל [תורה תמימה]. דעה נוספת מזהה את המלך כמשה רבנו, שנענש ונאסר עליו להיכנס לארץ בגלל מי המריבה [תורה תמימה]. כמו כן, יש הרואים במילה רהטים רמז לשפתי החכמים הדובבות בקבר כאשר אומרים דברי תורה בשמם [צאינה וראינה].
גישה שנייה מתמקדת בציפייה לגאולה. רֹאשֵׁךְ הוא מלך המשיח, שכבר מוכן ומלא שפע כפרי בשל. אולם, ביאתו מתעכבת בגלל חטאי העם הדומים לחוטים אדומים כָּאַרְגָּמָן, המושכים אותו מעלה (המילה וְדַלַּת מתפרשת כאן מלשון הרמה וסילוק). למרות זאת, המֶלֶךְ המשיח אָסוּר וקשור לעם ישראל בזכות תלמידי החכמים והצדיקים המשולים לשקתות מים (בָּרְהָטִים), ובזכותם הוא עתיד להיגאל [צרור המור, אלשיך, אבן עזרא].
גישה שלישית מציעה פירוש פילוסופי ונפשי. רֹאשֵׁךְ מסמל את הנפש האלוהית או את השכל, המלאים בחכמה כהר פורח. וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ מסמלת את המחשבות וההשגות הבוקעות מן הנפש החוצה. המֶלֶךְ הוא הגוף הפיזי או השכל החומרי, אשר אָסוּר ותלוי לחלוטין בצינורות השפע הזורמים אליו מן הנפש וההשכלה, ובלעדיהם אין לו קיום [מלבי"ם, רלב"ג].
בנוסף, ישנו פירוש היסטורי הרואה בפסוק רמז להורקנוס הכהן הגדול המוכן למנהיגות כפרי בשל, ולהתנשאותו של המלך הורדוס המתהדר בבגדי מלכות [ספורנו], וכן פירוש קבלי הרואה בפסוק ביטוי להתאחדות השכינה וקרבת הכבוד האלוהי [עזרא בן שלמה].