זכריה, פרק ג׳, פסוק ד׳

במעמד של בית דין של מעלה, המלאך הבכיר פותח בהכרזה, כמשמעות המילה וַיַּעַן, ופונה אֶל־הָעֹמְדִים לְפָנָיו, שהם המלאכים המשרתים אותו, בהוראה: הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו. בגדים מטונפים אלו הם משל לעוון החיצוני שדבק ביהושע משום שלא מחה בבניו שנשאו נשים נוכריות, והסרתם מסמלת את הדרישה להבדיל את הבנים מאותן נשים. לאחר מכן פונה המלאך ליהושע ומבשר לו: רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ, כלומר סילקתי ממך את החטא יחד עם הצער והחרפה שנלוו אליו. לבסוף מבטיח המלאך וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת, שהן חליפות של בגדים נאים ונקיים. לבוש חדש זה מסמל כי עם הסרת העוון מתגלות מחדש זכויותיו של יהושע והוא מתעטף בהן.