הביטחון המדומה של העם בעושרו ובמבצריו עומד להתרסק לנוכח מצור הרמטי שיסגור על הארץ מכל עבר. הנביא מתאר פלישה צבאית שאינה מותירה פתח מילוט, ובסופה יילקח כל הרכוש שנאסף בדרכי עוולה.
המילה צַר מתפרשת בקרב רוב הפרשנים כאויב (מצודת ציון, אבן עזרא, רד"ק, אברבנאל), אם כי יש המפרשים מילה זו במשמעות של צרה ומצוקה שתקיף את הארץ (ביאור שטיינזלץ). מלבי"ם מציין כי מבחינה דקדוקית המילה משמשת כשם עצם, והאות וי"ו במילה וּסְבִיב היא וי"ו יתירה שאינה משנה את המשמעות. הביטוי צַר וּסְבִיב הָאָרֶץ מנוסח בפסוק בקיצור (אברבנאל), והכוונה היא שהאויב כבר מוכן לבוא (רש"י), והוא יטיל מצור על שומרון ויחנה סביב הארץ מכל צדדיה, כך שאיש לא יוכל להימלט (אבן עזרא, רד"ק, מצודת דוד). מלבי"ם מוסיף כי ה' ישלח אומות שונות שיקיפו את הארץ, ומסביר כי מבחינה היסטורית מדובר בפלישות של פלשתים ומצרים שבאו על גבולות ישראל בעת שנחלשו על ידי מלך אשור, אף שקורות אלו לא תוארו בפירוט בספרי המלכים.
כתוצאה מהמצור, האויב וְהוֹרִד מִמֵּךְ עֻזֵּךְ. על פי מסורות כתיב מסוימות ומדויקות, המילה וְהוֹרִד נכתבת חסרה, ללא האות יו"ד (מנחת שי). משמעות הפעולה היא השפלת הכוח והגבורה של העם (מצודת דוד, מצודת ציון, אברבנאל). בעוד שאבן עזרא מפרש שהאויב יפיל את מגדלי העוז של העיר, רד"ק מסביר ש"העוז" מתייחס לאוצרות שאגרו התושבים בארמונותיהם הגבוהים, מתוך מחשבה שהם יעמדו להם למגן ולכוח.
בסופו של דבר, וְנָבֹזּוּ אַרְמְנוֹתָיִךְ – ארמונות שומרון יפלו שלל וייבזזו בידי האויב (מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ). הפרשנים מצביעים על עקרון של מידה כנגד מידה: הארמונות והמבצרים, שעד כה נאגרו בהם אוצרות שמקורם בשוד, חמס ועוולה, יהפכו כעת בעצמם לבזה ולשלל בידי הצרים על העיר (אבן עזרא, מלבי"ם, אברבנאל).