עמוס, פרק ג׳, פסוק י״א

תחשבו על מקום ממש גבוה ומבוצר שבו החבאתם את הדברים הכי יקרים שלכם, מתוך ביטחון מלא שאף אחד לא יוכל להגיע אליהם. ככה בדיוק הרגישו האנשים בשומרון. הם היו בטוחים שהעושר והארמונות החזקים שלהם ישמרו עליהם מכל רע. אבל ה׳ אומר להם דרך הנביא שהביטחון הזה הוא טעות. בקרוב יגיע אויב, שנקרא צַר, והוא יחנה וּסְבִיב הָאָרֶץ. האויב יקיף את הארץ מכל הכיוונים, כך שאי אפשר יהיה לברוח. כשהאויב יגיע, הוא וְהוֹרִד מִמֵּךְ עֻזֵּךְ. העם חשב שהאוצרות והארמונות הגבוהים נותנים לו עוז וכוח, אבל האויב ישפיל את הכוח הזה ויפיל אותו. בסופו של דבר, וְנָבֹזּוּ אַרְמְנוֹתָיִךְ, כלומר הארמונות ייפרצו והאויב ייקח משם את כל השלל. יש כאן משהו מאוד צודק, כמו מידה כנגד מידה: מכיוון שהאנשים אספו את האוצרות האלה על ידי שלקחו מאחרים בכוח ובחוסר צדק, עכשיו הרכוש הזה יילקח מהם בחזרה.