חיי הפאר והמותרות של עשירי העם ומלכיו עתידים להיהרס כליל תחת מכה אלוהית קשה, שתחריב את סמלי המעמד והעושר.
הנבואה פותחת בהכרזה וְהִכֵּיתִי בֵית־הַחֹרֶף עַל־בֵּית הַקָּיִץ. רוב הפרשנים מסבירים כי מתוך רדיפת תענוגות, נהגו המלכים והעשירים לבנות לעצמם שני בתים נפרדים: בית חורף שהיה אטום ושמור מפני הקור והרוחות, ובית קיץ שנבנה במקומות שבהם נושבת רוח קרירה [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, אבן עזרא]. יש המציינים כי בית החורף של מלכי שומרון שכן באזור החמים של יזרעאל, בעוד בית הקיץ מוקם באזור ההררי והנעים של שומרון [ביאור שטיינזלץ]. המילה עַל מתפרשת כאן במשמעות של "עם", כלומר ה' יכה את שני הבתים זה בזה ושניהם יחרבו יחד [מצודת דוד, מצודת ציון]. באשר לאופן הפגיעה, יש המסבירים כי הארמונות ייפלו כתוצאה מרעידת אדמה [רד"ק], בעוד אחרים רואים בכך תיאור של מורדים מתוך העם שיהרסו את מבני המלכות [מלבי"ם].
החורבן ימשיך אל סמלי עשירות נוספים: וְאָבְדוּ בָּתֵּי הַשֵּׁן. הפרשנים מסכימים כי מדובר בבתים שרוצפו וקושטו בשנהב של פיל, חומר יקר ערך במיוחד. מבנים אלו מזוהים עם בית השן המפורסם שבנה המלך אחאב [רד"ק, אבן עזרא]. אף שחלק מן המפרשים סבורים כי אחאב בנה רק בית שן אחד והפסוק נוקט בלשון רבים כדרך מליצה, הגישה החולקת גורסת כי בעקבות אחאב קמו עשירים נוספים שבנו גם הם בתים מפוארים משנהב, ולכן הפסוק מתייחס לבתים רבים [אבן עזרא בשם ר' מרינוס ובתשובתו אליו].
לבסוף חותמת הנבואה במילים וְסָפוּ בָּתִּים רַבִּים. המילה וְסָפוּ משמעותה כליון, השמדה ואובדן מוחלט [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. באשר למילה רַבִּים, ניתן לפרש אותה ככמות גדולה של בתים, או לחלופין כבתים גדולים מאוד במידותיהם, קרי ארמונות [רד"ק]. מהלך החורבן הכולל מוסבר כתוצאה של מהומה פנימית ומלחמת אחים שבה העם מחריב את בתיו שלו, מצב שמוביל בסופו של דבר להלשנה למלך אשור, למצור על שומרון ולגלות ישראל. שורש כל החורבן והמוקש שהפיל את העם, מוסבר בחטא עבודה זרה שהיה בידם [מלבי"ם].