חשבתם פעם כמה כיף זה לגור בארמון? ומה אם היו לכם שני ארמונות שונים לגמרי? פעם, המלכים והאנשים העשירים של העם חיו בדיוק כך. מתוך רדיפה אחרי תענוגות, הם בנו לעצמם שני בתים נפרדים: בֵית־הַחֹרֶף שהיה אטום וחמים כדי להגן עליהם מפני הקור, וגם בֵּית הַקָּיִץ שנבנה באזור הררי שבו נושבת רוח קרירה ונעימה. היו להם אפילו בָּתֵּי הַשֵּׁן, שהם בתים מפוארים מאוד שקושטו בשנהב, החומר הלבן והיקר שנמצא בחיטים של פילים.
אבל למרות כל העושר הזה, העם והמנהיגים התנהגו בצורה לא טובה. הם רבו ונלחמו אחד בשני, והכי גרוע, הם חטאו בעבודה זרה. בגלל המעשים האלה, ה' מודיע להם שכל הפאר והמותרות האלו לא יישארו. הנביא מסביר שה' יכה את בית החורף עַל בית הקיץ. המילה הזו משמעותה "עם", כלומר שני הבתים יפגעו וייהרסו יחד. הפסוק מסתיים במילה וְסָפוּ, שפירושה ייעלמו וייחרבו לחלוטין, וכך יקרה לאותם בָּתִּים רַבִּים, שהם הארמונות הענקיים של העשירים. המסר הוא ששום עושר או ארמון לא יכולים להגן עלינו אם אנחנו לא מתנהגים בדרך ישרה וטובה.